ו
ו אם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק כשעולה עמוד השחרפו ואע"פ שבתפלת המנחה א"צ להפסיקפז מכל מקום כאן הואיל ואיסור האכילה קודם התפלה הסמיכוהו חכמים על לא תעשה שבתורה שהוא לא תאכלו על הדםפח צריך להפסיק אפילו התחיל בהיתר וי"אפט שאין צריך להפסיק לתפלה אפילו התחיל באיסור אלא לקריאת שמע בלבד שהיא מן התורהצ צריך להפסיק אם התחיל באיסורצא וקורא קריאת שמע בלא ברכותיהצב שברכותיה הן מדברי סופריםצג והעיקר כסברא הראשונהצד ואם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה צריך להפסיק לדברי הכלצה:
הערות
- פו. תלמידי רבינו יונה פ"ק דברכות (ה, א ד"ה כל), ו רא"ש ברכות שם סי' י בשם ר"י . טור ושו"ע ס"ה. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק יד. וראה לעיל ריש ס"ג ושם בהערה בשוה"ג. וריש ס"ה. וראה לעיל סי' ע ס"ה.
- פז. ראה טור ושו"ע סי' רלב ס"ב.
- פח. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קצה.
- פט. רשב"א ברכות י, ב. ב"י. הובא בשו"ע שם.
- צ. ראה לעיל סי' נח ס"א.
- צא. ראה לעיל סי' ע ס"ה וש"נ. וראה לקמן סי' רעא ס"ט.
- צב. מ"א ס"ק טו. וראה לעיל סי' ס ס"ב.
- צג. ראה לעיל סי' סז ס"א.
- צד. ב"ח . ט"ז סי' תרנב ס"ק ד. וכן דעת השו"ע ס"ה [שהביא דעה א' בסתם - ועי' יד מלאכי כללי השו"ע אות יז]. אליה רבה ס"ק יא.
- צה. מ"א שם.
ספר המצוות, מצוות לא תעשה קצ״ה - הטקסט מספריא
הזהירנו מהיות זולל וסובא במאכל ובמשתה בימי הנערות ובתנאים מתוארים בדין סורר ומורה. והוא אמרו לא תאכלו על הדם. ובאור זה שבן סורר ומורה מכלל חייבי מיתת בית דין, ולשון התורה בו בסקילה. וכבר התבאר בהקדמת זה המאמר שכל מי שחייב כרת או מיתת בית דין הוא מצות לא תעשה זולת הפסח ומילה כמו שבארנו, אם כן אחר שנדון בן זולל וסובא על התנאים הנזכרים בסקילה, ידענו זה המעשה שהוא מוזהר ממנו בהכרח ונתבאר העונש. אם כן צריך שנחקור על האזהרה לפי שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. ולשון גמרת סנהדרין (דף ס"ג) אזהרה לבן סורר ומורה מנין תלמוד לומר לא תאכלו על הדם רוצה לומר לא תאכל אכילה שהיא מביאה לשפוך דם, והיא אכילת סורר ומורה שחייב עליה מיתה. וכשאכל האכילה ההיא הרעה על הדרכים ההם אשר לא טובים כבר עבר על לאו אע"פ שזה הלאו שבכללות כמו שבארנו בשרש תשיעי. כי זה אינו רחוק שאחר שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין או מלאו שבכללות. וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק ח' מסנהדרין. (קדושים תהיו, הלכות ממרים פ"ז):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

