א
פב דין צואה יבשה ובו ב' סעיפים:
א צואה אפילו יבשה כחרס ואין בה ריח כלל אסור לקרות כנגדהא מן התורהב ואפילו יבשה כל כך שאם יזרקנה נפרכתג יש להסתפק ולאסורד שספק של תורה להחמיר עד שיתפרך על ידי גלילה שיותר בקל נפרכת על ידי זריקה מעל ידי גלילה אבל כשהיא נפרכת על ידי גלילה אזי היא כעפר ומותר לקרות כנגדהה אף על פי שלא נתפרכה עדייןו אבל אם תשבר לשנים על ידי גלילה אין זה מועילז ובזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן יש להסתפק אם מועיל לקרות כנגדה כי שמא אף ע"פ שנקרשת עדיין שם צואה עליה ואסור מן התורה כמו בית הכסא שאין בו צואה שאסור מפני שעדיין שמו עליו כמ"ש בסי' פ"גח וכ"ש זו שיכולה לחזור לקדמותה על ידי חום וספק של תורה להחמירט:
הערות
- א. רבא ברכות כה, א. מ"א ס"ק ב.
- ב. הרב רבינו יונה שם ד"ה היכי דמי. הובא בב"י וכסף משנה הל' ק"ש פ"ג ה"ז.
- ג. גמרא שם לפרש"י.
- ד. רא"ש ברכות פ"ג סי' מט.
- ה. טור. רמ"א סעיף א.
- ו. ראה מ"מ וציונים.
- ז. כסף משנה הל' ק"ש פ"ג ה"ז בשם רבינו מנוח. מ"א ס"ק א.
- ח. סעיף א.
- ט. מ"א ס"ק ב. ועי' אליה רבה ס"ק ב. וראה חקרי הלכות ח"ו לט, ב.
משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
היתה צואה יבשה כחרש אסור לקרות כנגדה ואם היתה יבשה יותר מחרש עד שאם זרקה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדן ואם לאו מותר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

