ט
ט יש אוסרין לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרךנב וכנגד צואת תרנגולים אדומיםנג (שקורין ענגלי"שן הא"ןנד בל"א או אינדי"ק) שתרנגולין אלו צואתן מסרחת מאד (ולכן היא כצואת אדם שאע"פ שיזדמן שאין לה ריח רע אסור ואם יש לה ריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח כמו בצואת אדם ולא כצואת שאר עופות שיש להן ריח) אבל צואת שאר תרנגולים ההולכים בבית דינו כדין צואת שאר עופות אבל הלול שלהם יש בו סרחון לרוב ולכן דינו כצואת אדםנה:
הערות
- נב. ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה מובא בהשגות הראב"ד הל' ק"ש פ"ג ה"ו. שו"ע ס"ו.
- נג. ירושלמי שם מובא בתוס' רבינו יהודה ברכות כה, א וברשב"א שם. שו"ע שם.
- נד. ב"ח. מ"א ס"ק יד. ט"ז ס"ק ד.
- נה. תוס' ברכות שם. רא"ש שם. סמ"ג עשין כא (וסמ"ק סי' נז) בשם ר"י. טור ושו"ע ס"ז.
משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
צואת האדם וצואת כלבים וחזירין בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קריאת שמע כנגדן וכן כנגד מי רגלים של אדם אבל מי רגלים של בהמה קורין כנגדן קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיאכל הגדול כשלשה ביצי דגן אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממי רגליו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

