ל
ל כל מקום שאין פירוד מועיל וצריך לגרור ולחזור ולכתוב אפילו מעטרסז אין תקנה זו מועלת אלא כשעדיין לא כתב כלום אחר הטעות אבל אם כתב צריך למחוק כל מה שכתב אחריו ולחזור ולכתוב הכל אחר שיתקן הטעותרסח ואם כתב אחד משמותרסט שאינן נמחקיןער צריכה פרשה זו גניזה לפי שכשמתקן הטעות ע"י כתיבה לאחר שכתב איזה אות מהפרשה אחר הטעות נמצא פרשה זו כתובה שלא כסדרהרעא והתורה אמרה והיוערב בהוויתן יהיורעג.
אבל אותיות שנדבקו זו בזועדר בענין שפירוד מועיל בהן יכול להפרידן אפילו אחר כתיבת כל הפרשהערה ואין בזה משום כותב שלא כסדרןרעו כיון שעתה אינו כותבן אלא מכשירן ע"י גרירות הדביקות שביניהם וגרירה אינה כתיבהרעז ואפילו אות שמכשירו ע"י כתיבה מועטת מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האותרעח ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן יכול לתקנו אחר כן ואין בזה משום שלא כסדרן.
אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג אפילו נגיעה דקה כחוט השערהרעט שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל א"כ שוב אין צורתן עליהן וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרןרפ וכן בשאר נגיעות שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתהרפא אי אפשר לתקנה אחר כן כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ףרפב והשי"ןרפג והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ורפד שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי בענין שנפסלה וכן מ"ם פתוחה שנסתמהרפה וכל כיוצא בזה ואפילו במקום שא"צ גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיותרפו כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתןרפז אינו יכול לתקנו אח"כרפח שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות אם כן כשמתקנם אח"כ ה"ז ככתיבה מחדש והרי זה כותבה שלא כסדרה וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותןרפט אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרותרצ שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה יכול לתקנן אח"כ ואפילו אם התינוק קוראן זייני"ן אין הולכין אחריו באות זו לפי שאין התינוק מורגל בח' כזו שעם החטוטרותרצא (אבל בצד"י ושי"ן הולכין (ט)רצב אחר קריאת התינוקרצג בין להקל בין להחמיר אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק) וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"דרצד אין לה תקנה אח"כ (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו ונמצא כותב שלא כסדרן אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי יכול לתקן אח"כ שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:
הערות
- רסז. תרומת הדשן סי' מח. ט"ז ס"ק טז. מ"א ס"ק כד. וראה ספר התרומה סי' רה. רא"ש הלכות ס"ת סי' יב.
- רסח. הרב רבינו יונה מובא ב ארחות חיים הלכות תפילין סי' כה. ב"י .
- רסט. ארחות חיים שם בשם רבינו יונה.
- ער. ראה שו"ע יו"ד סי' רעו סעיף ט.
- רעא. טור (בשם מכילתא סוף פרשת בא) ושו"ע סעיף כג. וראה גם לקמן סל"ד. וש"נ.
- ערב. דברים ו, ח.
- רעג. ב"י בשם הר"י אסכנדרני. שו"ע שם.
- עדר. רא"ש בסדר תקון תפילין.
- ערה. ב"י.
- רעו. כדלעיל סעיף ה וש"נ.
- רעז. ב"י .
- רעח. מהר"מ בה גהות מיימוניות הלכות תפילין פ"א אות צ (וראה הגהות ברוך שאמר הג"ה מו בשם מהר"מ). מהרי"ק שורש סט. שו"ע סעיף כה.
- רעט. תרומת הדשן סי' מח. תשובת מהרי"ל סי' קפט (ובדפוס קרימונה: סי' קנט). ועי' לעיל סעיף כז. וש"נ.
- רפ. רא"ש הל' ס"ת סי' יב.
- רפא. ט"ז ס"ק כ. מ"א ס"ק לה.
- רפב. שו"ע סעיף כה וסעיף יח.
- רפג. רמ"א סעיף יח.
- רפד. מ"א ס"ק לא.
- רפה. שו"ע סעיף יח.
- רפו. מהר"י אסכנדרני (מובא בב"י). שו"ע סעיף כה.
- רפז. מ"א ס"ק לו.
- רפח. מהר"י אסכנדרני שם. ו כ"מ במ"א שם [ד] מדמי לרגל יוד .
- רפט. מהר"י אסכנדרני שם. שו"ע שם.
- רצ. מהרי"ל בתשובה סי' קמט (ובדפוס קרימונא: סי' קלז). שו"ע שם ומ"א ס"ק לז.
- רצא. עי' שו"ת צ"צ חאה"ע סי' קסט (לא, ג).
- רצב. עי' בקו"א.
- רצג. עי' שו"ת צ"צ חאו"ח סי' טז. תהלה לדוד ס"ק טו. שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ה. מנחת פתים ס"ק לו. חקרי הלכות ח"ה מה, א.
- רצד. תקון תפילין (ע' קיא). הר"י אסכנדרני מובא ב ב"י סי' לו. מ"א ס"ק לו. ועי' שו"ת צ"צ חאו"ח סי' יז אות ג.
שולחן ערוך, יורה דעה רע״ו:ט׳ - הטקסט מספריא
אָסוּר לִמְחֹק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים, וְלֹא מֵאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלוֹת מֵאַחֲרֵיהֶם כְּנוּן ך' שֶׁל אֱלֹהֱיךָ וכ"ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם. וְאֵלּוּ הַשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת: שֵׁם הַהֲוָיָה; וְשֵׁם אַדְנוּת; וְאֵל, אֱלוֹהַ, אֱלֹהִים; שַׁדַּי; צְבָאוֹת. וְיֵשׁ גּוֹרְסִין גַּם כֵּן אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה (טוּר).
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳ - הטקסט מספריא
ארבע פרשיות אלו שהן קדש לי והיה כי יביאך יי' שבספר ואלה שמות ושמע והיה אם שמוע הן שנכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד ואפילו קוצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מן התורה עד שיהיו נכתבות שלימות כתיקונן.
וכן שתי פרשיות שבמזוזה שהן שמע והיה אם שמוע אפי' אות אחת משתי הפרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עד שיהיו שתיהן נכתבות שלימות וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול.
עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות שנים הן בכתיבתן ושמנה בחפויין וקשירת רצועותיהן ואלו הן השנים שבכתיבתן: שכותבין אותן בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף.
כיצד מעשה הדיו מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהיה נמחק וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים.
אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין.
שלש עורות הן: גויל וקלף ודוכסוסטוס כיצד לוקחין עור בהמה או חיה ומעבירין השער ממנו תחלה ואח"כ מולחין אותו במלח ואח"כ מעבדין אותו בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו וזה הוא הנקרא גויל.
ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחילקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין עד שיהיו שני עורות אחד דק הוא שממול השיער ואחד עבה והוא שממול הבשר ועבדו אותו במלח ואחר כך בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו זה החלק שממול השיער נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס.
הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול.
אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר פסול וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצוה.
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה.
גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אע"פ שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה.
הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין ומותר לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו אבל ספר תורה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו נמצאו ביד כותי כשרים ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן.
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינם מעובדין או שכתב ספר תורה ותפילין על עור שלא עבדן לשמן הרי אלו פסולין.
הכותב ספר תורה או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין לפיכך הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים או שלשה שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב.
הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאות השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השטות אבל מקצת השם בשטה ומקצתו תלוי פסול ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשטה ומקצתה למעלה במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת אלא אם שכח אילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת ומותר לכתוב את השם על מקום הגרד ועל מקום המחק בכולן.
כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם להפך היריעה על פניה אלא פורש עליה בגד או כופלה.
ספר תורה תפילין ומזוזה שאמר הסופר אחר שיצאו מתחת ידו לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן אינו נאמן לפסלן אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו ולמה אינו נאמן לפסלן שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר ספר תורה זה או תפילין אלו עורות שלהן אינם מעובדות לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלן שהרי הכל יודעים שאם אין העורות מעובדים לשמן אין שכר לו כלל.
אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית וצריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו ולא וא"ו ליו"ד ולא כ"ף לבי"ת ולא בי"ת לכ"ף ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן.
עור שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב וכל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב ומותר לכתוב עליו לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנתעבד ניקב העור אחר שנכתב אם ניקב בתוך האות כגון תוך ה"א או תוך מ"ם וכן בשאר אותיות כשר ניקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.