יד
יד צריך שיהיה הקלף מעור בהמה או חיה או עוף הטהוריםקלג ואפילו מנבלות וטריפות שלהן אבל לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאין שנאמרקלד למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיךקלה ולא מעור הדג אפילו הוא טהורקלו מפני שזוהמתו רבה וכן כל אזכרהקלז אפילו שלא בסת"ם אין כותבין אותו ע"ג עור בהמה טמאה וכיוצא בהקלח:
הערות
- קלג. ברייתא שבת קח , א. ומימרא דרב הונא שם. רמב"ם הלכות תפילין פ"א ה"י. טור ושו"ע סעיף יב.
- קלד. שמות יג, ט.
- קלה. ראה גם לקמן סנ"ו. סס"ח. סס"ט. סע"ב. סי' לג ס"ג. וראה העו"ב תשלג ע' 45.
- קלו. רב נחמן בר יצחק שם . רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- קלז. ירושלמי סוטה פ"ב ה"ד. תוספות סוטה יז, ב סוף ד"ה לא צריכא. מ"א ס"ק יד.
- קלח. ראה חקרי הלכות ח"ה לח, ב.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:י׳ - הטקסט מספריא
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה.
תלמוד ירושלמי סוטה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָיר וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא אֶלָּא עַל הַמְגִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּסֵּפֶר. אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בַקּוֹמוֹס וְלֹא בַקַּנְקַלְתּוֹס וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם אֶלָּא בַדְּיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמָחָה כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִימָּחוֹת.
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק כול׳. לֵוִי בַּר סִיסִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מְגִילַּת סוֹטָה מָהוּ שֶׁתְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי זֶה שְׁאֵלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵינָהּ שְׁאֵילָה. כְּלוּם גָּזְרוּ עַל הַסְּפָרִים שֶׁיְּטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם לֹא מִפְּנֵי קְדוּשָׁתָן. וְזוֹ לִמְחִיקָה נִיתְּנָה. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא הוֹאִיל וְנִיתְּנָה לִמְחִיקָה.
כַּמָּה אוֹתִיּוֹת כָּתוּב בָּהּ וִיהֵא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ וִיהֵא חַיָיב. תַּנֵּי רִבִּי חָנִין. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁתַּיִם. אָמַר רִבִּי הִילַי. טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל כְּדֵי לִכְתוֹב יָהּ. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כָּתַב מִפִּיו. וּמָחַק בֶּעָפָר. הָיָה כוֹתֵב רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמוֹחֵק. [תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר. אֵין כּוֹתְבִין עַל עוֹר בְּהֵמָה טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. לִמְחִיקָה נִיתְּנָה. לָמָּה אֵינוֹ כוֹתֵב.] תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן [שִׁמְעוֹן] אוֹמֵר. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ מִדִּבְרֵי אַבָּא. שֶׁמָּא תֹאמַר. אֵינוֹ שׁוֹתָה. וְנִמְצָא הַשֵּׁם גָּנוּז עַל עוֹר שֶׁלִּבְהֵמָה טְמֵיאָה.
הָכָא כְּתִיב סֵפֶר וְהָכָא כְּתִיב סֵפֶר. הָכָא אַתְּ אָמַר. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא כְתָלוּשׁ. וְהָכָא [אַתְּ] אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָיה הִיא הָכָא דִּכְתִיב בַּסֵּפֶר.
וְכָתַב. יָכוֹל בִּדְיוֹ וּבְסִיקְרָא וּבְקוֹמוֹס וּבְקַלְקַנְתּוֹס. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמָחָה. אִי מָחָה יָכוֹל בְּמַשְׁקִין אוֹ בְמֵי פֵּירוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב. הָא כֵיצַד. כְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִימָּחוֹת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ [דְיוֹ] שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס. וְהָתַנֵּי. אִם מָחַק מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר כָּשֵׁר. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּיָיא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּל יָמִים שֶׁהָיִינוּ לְמֵידִין אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא הָיִינוּ נוֹתְנִין קַלְקַנְתּוֹס בַּדְּיוֹ.
סוטה י״ז ב - הטקסט מספריא
הַדִּיפְתְּרָא, אֶלָּא עַל הַמְּגִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּסֵּפֶר״.
וְאֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַנְקַנְתּוֹם, וְלֹא בְּכׇל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם, אֶלָּא בִּדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָחָה״, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לִמָּחוֹת.
גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: מְגִילַּת סוֹטָה שֶׁכְּתָבָהּ בַּלַּיְלָה — פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא — אָתְיָא ״תּוֹרָה״ ״תּוֹרָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״, וּכְתִיב הָתָם: ״עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט״, מָה מִשְׁפָּט בַּיּוֹם — אַף מְגִילַּת סוֹטָה בַּיּוֹם.
כְּתָבָהּ לְמַפְרֵעַ — פְּסוּלָה, דִּכְתִיב: ״וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה״, כִּי דִּכְתִיבָא.
כְּתָבָהּ קוֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה — פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִשְׁבִּיעַ״, וְאַחַר כָּךְ ״וְכָתַב״.
כְּתָבָהּ אִיגֶּרֶת — פְּסוּלָה. ״בַּסֵּפֶר״ אָמַר רַחֲמָנָא.
diftera, a hide that is only partially processed, as it is salted and treated with flour but not gallnuts; rather, it must be written only on a scroll of parchment, as it is stated: “And the priest shall write these curses in a scroll” (Numbers 5:23).
And the scribe may not write with gum [komos], and not with iron sulfate [kankantom], nor with any substance that makes a mark and cannot be completely erased, but only with ink made from soot, as it is stated in the continuation of the same verse: “And he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23). This indicates that the scroll must be written with a writing that can be erased in water.
GEMARA: Rava says: A scroll of a sota that one wrote at night is unfit. What is the reason for this? It is derived by verbal analogy between one instance of the word “law” and another instance of the word “law.” It is written here, with regard to a sota: “And the priest shall execute upon her all this law” (Numbers 5:30), and it is written there, with regard to judgment: “According to the law, which they shall teach you, and according to the judgment, which they shall tell you” (Deuteronomy 17:11). Just as judgment may be done only by day, so too the scroll of a sota may be written only by day.
If one wrote the scroll out of sequence, it is unfit, as it is written: “And the priest shall write these curses in a scroll” (Numbers 5:23). They must be written in the scroll just as they are written in the Torah.
If one wrote the scroll before the sota accepted the oath upon herself, the scroll is unfit, as it is stated: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing” (Numbers 5:21), and afterward it states: “And the priest shall write these curses in a scroll” (Numbers 5:23).
If one wrote the scroll as a letter, i.e., without first scoring the lines onto the parchment, it is unfit, as the Merciful One states in the Torah: “In a scroll,” indicating that it must be written like a Torah scroll, in which the parchment must be scored.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'תמד שבת קח, סע"א
- אגרות קודש כרך כז י'כט שבת קח, ב
- אגרות קודש כרך יב ג'תתקסג שבת קח:
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות דברים שבת קח, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות עניני תפילין שבת קח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כד וילך שיחה ב שבת קח, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א שבת קח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ד דיני נטילת ידים ב מאותו ספר שבת קח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים ה מאותו ספר שבת קח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין טז מאותו ספר שבת קח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין סט מאותו ספר שבת קח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין עד מאותו ספר שבת קח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסה דין מורסן בפסח ה מאותו ספר שבת קח, א
- ספר השיחות שמחת תורה תרפ"ה שבת קח, ב
- פלח הרמון תזריע למנצח על השמינית שבת קח, א
- תורת מנחם פורים, ה'תשל"א שבת קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב שבת קח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ד דיני נטילת ידים שבת קח, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים שבת קח, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין שבת קח , א