כז
כז כל בגד שיש בו ד' כנפות שהוא מיוחד להתלבש בו ביוםקיג אם לא פשטו בלילה רק שנשאר עליו עד הבקר אין צריך לברך עליו בבקר כיון דיש אומריםקיד שכסות יום חייב להטיל בו ציצית אף אם רוצה ללבשו בלילה א"כ לא היה כאן זמן פטור לבגד זהקטו ולכן אין הלילה מפסקת כלל וכיומא אריכתא דמי. ומכל מקום כיון דיש אומריםקטז (עיין סי' י"חקיז) שכסות יום פטורה מציצית אם רוצה להתלבש בה בלילה וא"כ הרי עבר זמן פטור לבגד זה והוי הפסק אף שהוא מלובש בהציצית כל הלילה מכל מקום כיון שהוא פטור מציצית בעת ההיא הרי זה דומה כמו שלא היו עליו הציצית כלל כל הלילה וצריך לחזור ולברך עליהן כשיגיע זמן חיובם בבקר לכן כדי לצאת לדברי הכל טוב שיברך על טלית אחר ויפטור גם את זה שלן בוקיח:
הערות
- קיג. טור . ב"ח. ט"ז ס"ק טו.
- קיד. רא"ש הלכות ציצית סי' א.
- קטו. ב"י. ב"ח. ט"ז שם. וראה רש"י מנחות מג, א ד"ה א"כ. רא"ש הלכות ציצית סי' כ.
- קטז. רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ז.
- קיז. סעיף ב.
- קיח. מ"א ס"ק כא.
משנה תורה, הלכות ציצית ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה וסומא חייב בציצית אף על פי שאינו רואה אחרים רואין אותו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

