א
ה דין כוונת הברכות ובו ג' סעיפים:
א צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיוא וכשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באלף דל"ת לשון אדנו"ת שהוא אדון הכל ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה' לשון הוי"ה שהוא היה הוה ויהיהב אבל במקום שגם כתיבתו הוא באלף דלי"תג א"צ לכוין אלא שהוא אדון הכל:
הערות
- א. טור. שו"ע סעיף א. וראה לקמן סי' קפה ס"ב - אם ומתי מעכבת הכוונה.
- ב. ראה שהיחוה"א פ"ד (עט, רע"א). ס' המאמרים מלוקט ח"ד ע' ג ובהע' 8. אג"ק חט"ו ע' מ.
- ג. מ"א ס"ק א.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"א שו"ע אדה"ז או"ח סימן ה
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים*, ה'תשכ"ו שו"ע אדה"ז או"ח ס"ה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.