קמו, א
שמקבלים מבחי' מל' דמל' דעשי' כידוע ומבחי' שמרי האופנים הוא שנמשך שרש השפעת גלגל המזלות1 שהן שרשי' של כל דצח"מ שבכל אקלי' ושרשי הרכבות הד' יסודו' דארמ"ע2 מרוחניו' לגשמיו' כו' וכמו ארץ מגדלת חכמי'3 כו' כי מזל מחכים4 כו' עד ממגד תבואות שמש5 כו' עד שיש בחי' מזל דומם כמו גדא דהר6 עד מזל דומם שבדומם ע"ד שאמ' אין לך עשב7 שאין לו מזל ועל המזלות מושל בחי' מל' דמל' דעשי' כידוע בענין ומלכותו בכל משלה8 וכמ"ש וממשלתך9 כו' וכמשי"ת בע"ה:
(נג)10 ואחר כל הנ"ל יובן למשכיל כללות כל ההתבוננות מרצון הפשוט העצמי שבעצמו' אא"ס ממש מחמת בחי' חפץ חסד העצמי שעלה ברצונו הפשוט כו' (כנ"ל באות יו"ד) עד בחי' הרצון היותר אחרון שהוא בחי' הרצון להתהוות עולם העשי' בכלל ובפרט שנק' כתר וע"י דעשיה והוא מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה דודאי כמו שעלה ברצונו להיות חפץ ורצון להאציל כך עלה חפץ ורצון זה לברוא וחפץ ורצון ליצר וחפץ ורצון לעשות הכל הי' כלול בעצם רצונו הפשוט שבעצמותו עד"מ אדם שעלה ברצונו העצמי להיות לו רצון לאיזה ענין דבר מה שאעפ"י שבפרט הרי מיד הוא בא בחילוקי רצונות ממדריגה למדריגה עד בחי' הרצון היותר אחרון שהוא בחי' רצון לסוף מעשה ממש מ"מ הכל עלה בבת אחת בעצם רצונו כו' מבלי חילוק מדריגות כלל (וכמ"ש באות ז' שאין חילוקי מדריגות בבחי' הכתרים דאבי"ע אע"פ שבהשתלשלות מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון כו') כך לגבי עצמות רצונו הפשוט שבבחי' עצמות אא"ס אין חילוק מדריגות בין חפץ ורצון להאציל בין חפץ ורצון לעשות כו' וזהו אני ראשון ברצון שבמל' דא"ס מקור הרצון להאציל ואני אחרון11 ברצון האחרון שבמל' דעשי' להתהוות עולם השפל היותר אחרון שהן האופנים והמזלות שהמה שרשי התהוות רוחניות הד' יסודות דארמ"ע ורוחניות דצ"ח הגשמיים (כמ"ש בסוף הע"ח) שזהו נכלל הכל במ"ש כל אשר חפץ ה' בעצמות עשה שכולל כל ההשתלשלות דקו עד סוף עולם העשיה דהיינו שכוללם יחד שנק' הכל בבחי' עשיה לבד כי שרש האצי' ושרש העשי' שוין ממש לגבי עצמותו כו' וזהו עשה בשמים סובב הכללי דטה"ע וטה"ת וארץ דבחי' ממכ"ע12 כו' הכל בהשוואה א' (כידוע דעקב דא"ק שמסתיים בסוף העשי'13 וראשו במח' כללית בתחלת הקו (וכמו באדה"ר שאמרו שקודם החטא היה רגליו בעשיה וראשו בבריאה15 ) נק' אדם דבריאה14 יש מאין כו') (והיינו וכל קומה לפניך תשתחוה16 כו' כמ"ש במ"א) וזהו עיקר המכוון בכל ההתבוננות בכל פרט ופרט שבכל ההשתלשלות דקו מלפני הצמצום הראשון עד סוף העשיה רק להיות נכלל הכל באחדות הפשוטה שהוא בבחי' עצמות אא"ס עד שיקבע בנפש גם בסדר השגחה אלקי' פרטי' עד הפרט היותר אחרון שהוא גם בעולם הגלגלים והמזלות שהם רק מט' כלים
הערות
- 1. שמרי האופנים. . המזלות : נסמן לעיל קיא, ב.
- 2. הד' יסודו' דארמ"ע : ראה הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ ה'תש"ח ע' 204. אגרות קודש שלו חי"ט ע' רלט.
- 3. ארץ מגדלת חכמי' : כ"ה בכ"מ — ראה לעיל סו, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרלד. וש"נ. שע"ת כ, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 4. מזל מחכים : שבת קנו, א.
- 5. ממגד תבואות שמש : ברכה לג, יד.
- 6. גדא דהר : חולין מ, א.
- 7. אין לך עשב : ראה ב"ר פ"י, ו. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח. וש"נ. וע' תתעו ואילך. לעיל נג, א.
- 8. ומלכותו בכל משלה : תהלים קג, יט.
- 9. וממשלתך : תהלים קמה, יג. ראה סידור שחרית נג, ד.
- 10. (נג) : אגוזיאיב: (נב).
- 11. אני ראשון. . ואני אחרון : ראה גם לעיל קיד, א ובהנסמן לשם.
- 12. בשמים סובב. . וארץ. . ממכ"ע : נסמן לעיל נח, א.
- 13. דעקב דא"ק. . העשי' : נסמן לעיל קכא, א.
- 15. באדה"ר. . וראשו בבריאה : ראה ספר הגלגולים פי"ח. מאמרי אדה"ז בראשית ע' עב־ ויקרא ח"א ע' טו־ במדבר ח"ד ע' א'תנו ובהנסמן במקומות הנ"ל. תו"ח בראשית ל, א ובהערה 1.
- 14. דא"ק. . אדם דבריאה : נסמן לעיל קכב, ב.
- 16. וכל קומה לפניך תשתחוה : תפלת (שחרית לשויו"ט) נשמת. ראה גם תו"ח בראשית ל, א ובהערה 5.
חולין מ׳ א - הטקסט מספריא
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
גְּמָ׳ פְּסוּלָה – אִין, זִבְחֵי מֵתִים – לָא. וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט לְשׁוּם הָרִים, לְשׁוּם גְּבָעוֹת, לְשׁוּם נְהָרוֹת, לְשׁוּם מִדְבָּרוֹת, לְשׁוּם חַמָּה וּלְבָנָה, לְשׁוּם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְשׁוּם מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, לְשׁוּם שִׁילְשׁוּל קָטָן – הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר לְהַר, הָא דְּאָמַר לְגַדָּא דְּהַר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ רְבוּצָה לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד – אֲסָרָהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵירוֹ לֹא אֲסָרָהּ, עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה – אֲסָרָהּ.
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בְּשַׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאִי אָמְרַתְּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד אֲסָרָהּ – אַשְּׁחוּטֵי חוּץ לָא לִיחַיַּיב,
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid.
GEMARA: The mishna states that if one slaughters for the sake of mountains or other natural entities the slaughter is unfit. The Gemara infers: It is unfit, yes; with regard to offerings to the dead, i.e., to idols, it is not in that category. Apparently, the status of the animal is that of an unslaughtered carcass, from which benefit is permitted, and not that of an idolatrous offering, from which benefit is forbidden. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: With regard to one who slaughters for the sake of mountains, for the sake of hills, for the sake of rivers, for the sake of wildernesses, for the sake of the sun and moon, for the sake of stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, these are offerings to the dead, from which benefit is forbidden.
Abaye said: The apparent contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. This mishna that teaches that the slaughter is not valid but benefit is permitted is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the mountain itself, which is not an idol. That baraita that teaches that the animal is an offering to the dead and benefit is forbidden is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the angel of the mountain. The language of the baraita is also precise, as the mountain and the other natural entities are taught together with and therefore similar to Michael, the great ministering angel. Conclude from it that the tanna is referring to slaughter for the sake of a spiritual entity, not the mountain itself.
Rav Huna says: If the animal of another was prone before an idol, once one cut one siman, the windpipe or the gullet, he rendered the animal forbidden. He holds in accordance with that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Although the Sages said that one who bows to the animal of another does not render it forbidden, if he performed a sacrificial rite upon it he renders it forbidden. The case cited by Rav Huna involves an action of that kind, cutting one siman; therefore, the animal is forbidden.
Rav Naḥman raised an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: One who unwittingly slaughters an animal that was designated as a sin offering on Shabbat outside the Temple, for idol worship, is liable to bring three sin offerings: One for performing the prohibited labor of slaughtering on Shabbat, one for slaughtering a sacrificial animal outside the Temple, and one for slaughtering an animal for idol worship. And if you say that once he cuts one siman he renders the animal forbidden as an idolatrous offering, then let him not be liable to bring a sin offering for slaughter of a sacrificial animal outside the Temple courtyard,
בראשית רבה י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יא תשא שיחה א חולין מ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב חולין מ, א
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ד חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשי"ג חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה חולין מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת יא חולין מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שט טלטול על ידי דבר אחר אם מותר בשבת חולין מ, ב