מה, ב
לאמיתתו יותר כנ"ל דהיינו כאשר נתאמת אמיתת אא"ס בעין בשר כמו הרואה בעינו הגשמי שמכיר ויודע הדבר יותר משיודע ומכיר ע"י ראית עין השכל כמו השכל וידוע אותי כנ"ל וכל שיזדכך החומר יותר מלבוש דנגה שהיה מסתיר יותר יראה בתוס' אור במהו"ע וכמו לע"ל שיראו כל בשר מצד שרוח הטומאה יתעבר19 לגמרי וגם יבא גלוי שם הוי"ה בהסרת הנרתק ומגן דשם אלקים20 דהיינו ששם הוי"ה יאיר כמו בחי' שם אלקים עכשיו ולא ע"י הסתר כלל כי יהיו שניהם שוין ממש וזהו שיבואו במערות21 כו' מפני פחד ה' כו' שיהיה פחד אלקים22 על כל הברואים23 וכל פחד אינו אלא כשהוא מקרוב24 לעין הרואה בגשמיות ולא בראית עין השכל לבד שאינו מפחד כ"כ כמו שאינו דומה שמיעה לראיה בזה כנ"ל וא"כ יהיה גלוי עצמות א"ס בקירוב כ"כ עד שיהיה פחדו על כל הברואים לפי שראו כ"ב25 כו' וכן בעה"ב שאמר ונחיה לפניו26 ממש בראית המהו"ע וכל נשמה יאמר אלקינו זה לנוכח וכ"ז לפי שמבשרי אחזה עתה בהזדככות לבוש המסתיר דק"נ וכמשל הקליפת אגוז כשהיא קשה ועבה מסתרת הפרי שבתוכה ובשבירתה מיד תגלה הפרי ולע"ל נאמר ולא יכנף עוד27 כו' והיו עיניך רואות לפי שישבר הקליפה והוא המסך מבדיל דנגה ולא עוד אלא שיאיר על ידו בתוס' אור לראות במהו"ע יותר והיינו מה שיבא בנשמה בכח מ"ה בראית עין השכל תוס' אור לראות בראית המהות כנ"ל זהו מחמת שתראה הנה"ט בעיני בשר דוקא לאחר ההזדככות אע"פ שאינו אלא כמו מחזה עכשיו שאינו מזוכך כ"כ אבל יתרון האור בעצם הראיה דנשמה מן החשך דק"נ כשנזדכך הוא בא מטעם שיש שרש ללבוש דנגה בעולם התוהו שמגלה עמוקות מני חשך וכאשר יאיר בחי' החשך וההעלם הזה ה"ז גלוי אמיתת עצמות אא"ס כמו שהוא כמלך שמסתיר ומעלים א"ע ואח"כ מתגלה כו' כמ"ש ישת חשך סתרו חושך העליון שקדם לאור החכמה כידוע וזהו מבשרי דנגה דוק' אחז' אלוה ממש וזהו אתה הראי' להראו' לנה"ט בעיני בשר כנ"ל ועי"ז דוקא תתעלה הנשמה באמיתת ראי' החכמה בעין השכל וכמ"ש הביטו אליו אליו ממש והביטו בעיני בשר שגבוה מעין השכל מטעם הנ"ל וד"ל:
(כו) וזהו עין בעין יראו28 כו' פי' עין בעין כמו שהאדם רואה את רעהו פא"פ שעינו רואה על עין רעהו ועין רעהו רוא' על עינו שזהו נק' עין בעין יראו ע"ד הפשוט כו' וכך יובן בבחי' הרוחניות עפ"י כל הנ"ל דהנה כתיב עין ה' אל יראיו29 וכן עיניו כיונים30 שזהו מלמעלה למטה מהקב"ה לכנ"י וכתיב עיניך יונים31 מכנ"י להקב"ה וכן עיני כל אליך32 כו' וכמו הראי' בג' רגלים דיראה כל זכורך33 את פני ה' ממש וכשם שבא לראות34 כו' כ"ז בראית עין השכל דנשמה האלקית וכמו במ"ת שכל העם רואים35 אע"פ שראו בעין גשמי ואיך יראו קול שצריך שמיעה ולא ראיה אלא כמו שאמרו רואין את הנשמע36 ושומעין את הנראה והיינו דמה שבא בכח ההשגה והבנה דבינה באזן שומעת ראו בראיי' עין השכל דבחי' כח מ"ה שבנשמתם כנ"ל בר"מ דבעין השכל דבלבא
הערות
- 19. שרוח הטומאה יתעבר : זכרי' יג, ב.
- 20. הנרתק. . אלקים : נסמן לקמן קמד, ב הערה שמש.
- 21. שיבואו במערות : ישעי' ב, יט.
- 22. פחד אלקים : תהלים לו, ב. דהי"ב כ, כט.
- 23. פחד אלקים. . הברואים : נסמן לעיל לד, א הערה ובכן.
- 24. פחד. . מקרוב : ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' שצ. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' ריד וע' שטו.
- 25. שראו כ"ב : ישעי' מ, ה.
- 26. ונחי' לפניו : הושע ו, ב. ראה גם לעיל יא, ב.
- 27. ולא יכנף עוד : ישעי' ל, כ.
- 28. עין בעין יראו : ישעי' נב, ח.
- 29. עין ה' אל יראיו : תהלים לג, יח.
- 30. עיניו כיונים : שה"ש ה, יב.
- 31. עיניך יונים : שה"ש א, טו. ד, א.
- 32. עיני כל אליך : תהלים קמה, טו.
- 33. דיראה כל זכורך : פ' ראה טז, טז. וראה גם לקמן צד, ב.
- 34. וכשם שבא לראות : חגיגה ב, א.
- 35. שכל העם רואים : יתרו כ, טו.
- 36. רואין את הנשמע : רש"י ומכילתא יתרו כ, טו. ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שפט. וש"נ.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.