קכז
שקנה77 אותם ואת אדמתם לפרעה בחי' מל' כמ"ש78 במדרש שמל אותם, וזהו אמרו ה"א79 לכ"ם זר"ע וזרעתם את האדמה שנתן להם ה' חסדים מגולים להיות בכחם לזרוע את האדמה וכמ"ש ונתן80 זרע לזרע ולחם לאכל שהוא בחי' ה"ח שנמשכים מיסוד לזרוע את האדמה כו' וכמ"ש לו המצרים תן81 לנו זרע ונחי' ולא נמות והאדמה לא תשם כו'. והנה ע"י שמל אותם הסיר בחי' קליפה הקשה שלהם ביותר הנק' ערות82 מצרים והוחלש כחם מאוד, והי' דבר זה תועלת גדול לדור הנולד הבא אחריהם שלא הי' להם כח חזק כ"כ להשתעבד ולהתגבר על ישראל בגלותם, ומלבד שלא נשתקעו אצלם אלא שהוקל להם השיעבוד ולא נטמאו בטומאתם כמאמר רז"ל שהיו83 מצויינים שם כו', וגם משך הזמן דגלותם הי' רק פ"ו84 שנה, כידוע דעיקר קושי השיעבוד לא הי' רק פ"ו שנה (וזהו פ"ו שנה דמרים בזמן85 רד"ו והיינו כמנין גימטריא דשם אלקים שהוא פ"ו כנ"ל), וכמו שאמרו בטעם קריאת שם מרים שאמרו שהיתה בת פ"ו שנה כשנפסק הגלות דוימררו86 את חייהם בזמן רד"ו כו' ובתחילת הגלות וימררו את חייהם נולדה מרים וע"כ קראה שמה מרים ע"ש המרירות דוימררו את חייהם כו' וזה הי' בזמן87 קכ"ד בבואם למצרים ובזמן רד"ו נגאלו שאז היתה בת פ"ו שנה ובזמן זה נאמר וידע88 אלקים שנמתק שם אלקים כו' וד"ל.
והנה כמו שמבואר למעלה בבחי' כוס ישועות דדוד שיהי' בחי' עלי' לעתיד שנאמר כוסי רויה כו' לקבל שע"ה נהורין מאור א"א כו', כך יהי' בחי' עלי' לבחי' יסוד בחי' יוסף צדיק עליון בבחי' יסוד דא"א וע"י כמ"ש צדיק89 כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, וז"ש מכנף90 הארץ שמענו צבי לצדיק כו' מכנף הארץ דוקא, והוא כאשר יהי' עלי' לבחי' המל'91 שנק' ארץ כו' כמ"ש אשת92 חיל עטרת בעלה וכן נקבה93 תסובב גבר, משא"כ עכשיו כאשר המל' מקבלת מז"א ומ"ה94 מברר
הערות
- 77. שקנה אותם ואת אדמתם לפרעה : ויגש שם, יח-כג.
- 78. כמ"ש במדרש שמל אותם : ב"ר ס"פ צ. תנחומא מקץ ו. רש"י מקץ מא, נה.
- 79. ה"א לכ"ם זר"ע : ויגש שם, כג.
- 80. ונתן זרע : ישעי' נה, י.
- 81. תן לנו זרע : ע"פ ויגש שם, יט: ותן זרע.
- 82. ערות מצרים : לשון הכתוב ישעי' כ, ד. וראה מקץ מב, ט. יב.
- 83. שהיו מצויינים שם : ראה ספרי תבוא כו, ה.
- 84. פ"ו שנה . . קושי השעבוד . . נולדה מרים : ראה תנחומא (בבער) בא ז. מאמרי אדהאמ"צ בראשית כאן ע' רעט. וש"נ.
- 85. בזמן רד"ו : תנחומא מקץ ח. רש"י מקץ מב, ח.
- 86. דוימררו את חייהם : שמות א, יד.
- 87. בזמן קכ"ד בבואם למצרים : ראה תנחומא (בבער) בא ז.
- 88. וידע אלקים : שמות ב, כה. וראה גם מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תשפד.
- 89. צדיק כתמר יפרח : תהלים צב, יג.
- 90. מכנף הארץ שמענו : ע"פ ישעי' כד, טז.
- 91. המל' שנק' ארץ : ראה זח"א בראשית לא, ב.
- 92. אשת חיל עטרת בעלה : משלי יב, ד.
- 93. נקבה תסובב גבר : ירמי' לא, כא.
- 94. ומ"ה מברר לב"ן : ראה ע"ח שער נת"א (ש"ה) פ"א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
מדרש תנחומא, מקץ ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם (תהלים לז, כה). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, פָּסוּק זֶה שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ. נַעַר הָיִיתִי, מִימוֹת אָדָם. גַּם זָקַנְתִּי, עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא רָאִיתִי, שֶׁעָזַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם מִן הַצַּדּיקִים, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַעֲמִיד צַדִּיקִים, דְּאָמַר רַבִּי תַנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, אֵין הָעוֹלָם חָסֵר שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָדוֹל (בראשית יח, יח). יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים.
דָּבָר אַחֵר, נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵב אֶת הַצַּדִּיקִים בִּשְׁעַת הָרָעָב לֹא לָהֶם וְלֹא לִבְנֵיהֶם, אֶלָּא בִזְמַן שֶׁבַּצֹּרֶת בָּאָה לָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְקִין לָהֶם מֵהֵיכָן יִחְיוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְאֵלִיָּהוּ, שֶׁהִתְקִין לוֹ מֵהֵיכָן יִחְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְגוֹ' (מלכים א יז, ט). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, וּפָנִיתָ לְךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם (מלכים א יז, ג-ד). וְכֵן וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וְגוֹ' (בראשית יב, י). וְכֵן וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וְגוֹ' וַיֵּלֶךְ יִצְחָק וְגוֹ' (בראשית כו, א). וְכֵן יַעֲקֹב, כְּשֶׁבָּא הָרָעָב, הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ יוֹסֵף שֶׁיְּכַלְכְּלֶנּוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו (בראשית מז, יב). הֱוֵי, וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהוּא נָתַן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר. וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְגוֹ', וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.
מַהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁל רָעָב הָיוּ רְאוּיִין לָבֹא. שֶׁכֵּן יוֹסֵף אוֹמֵר, שֶׁבַע פָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, הֲרֵי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אֶלָּא שֶׁגָּזַר יוֹסֵף וְנַעֲשׂוּ שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב. לְפִיכָךְ כְּתִיב: כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.
מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יַכִּירֵם אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, הֵיכָן הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שֶׁלֹּא רִחֲמוּ עָלָיו. אֲבָל יוֹסֵף וַיַּכִּרֵם, שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם.
רש"י על בראשית מ״א:נ״ה - הטקסט מספריא
ותרעב כל ארץ מצרים. שֶׁהִרְקִיבָה תְבוּאָתָם שֶׁאָצְרוּ חוּץ מִשֶּׁל יוֹסֵף:
אשר יאמר לכם תעשו. לְפִי שֶׁהָיָה יוֹסֵף אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיִּמּוֹלוּ, וּכְשֶׁבָּאוּ אֵצֶל פַּרְעֹה וְאוֹמְרִים: כָּךְ הוּא אוֹמֵר לָנוּ, אָמַר לָהֶם: וְלָמָּה לֹא צְבַרְתֶּם בָּר, וַהֲלֹא הִכְרִיז לָכֶם שֶׁשְּׁנֵי הָרָעָב בָּאִים? אָמְרוּ לוֹ: אָסַפְנוּ הַרְבֵּה וְהִרְקִיבָה, אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ; הֲרֵי גָּזַר עַל הַתְּבוּאָה וְהִרְקִיבָה, מַה אִם יִגְזֹר עָלֵינוּ וְנָמוּת!
ותרעב כל ארץ מצרים AND THE LAND OF EGYPT WAS FAMISHED — for all the grain they had stored up rotted except that of Joseph (cf. Genesis Rabbah 91:5)
אשר יאמר לכם תעשו WHAT HE SAITH TO YOU, DO — He gave them this order because Joseph had told them to be circumcised. When they came to Pharaoh and said, “Thus he bids us do otherwise he will give us no corn”, he asked them, “Why did you yourselves not lay up corn? Did he not publicly announce that years of famine were coming?” They answered him, “We gathered in much, but it has rotted”. He said to them, “If this be so — what he saith to you, do. See, he laid a decree upon the produce and it rotted; what will happen if he lays a decree upon us that we should die!” (cf. Genesis Rabbah 91:5)
מדרש תנחומא, מקץ ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. אָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו, אַתֶּם גִּבּוֹרִין, אַתֶּם נָאִים, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד וְאַל תַּעַמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן רָע. הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה. מַה רְדוּ, שֶׁרָאָה שֶׁיֵּרְדוּ שָׁמָּה וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם כְּמִנְיַן רְד״וּ. רְדוּ שָׁמָּה, שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק, יְרִידָה הִיא לוֹ. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְגוֹ'. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נָהֲגוּ בוֹ אַחֲוָה וּמְכָרוּהוּ, וּלְבַסּוֹף, הָיוּ מִתְחָרְטִין וְאוֹמְרִים מָתַי נֵרֵד לְמִצְרַיִם וְנַחֲזִיר אָחִינוּ לְאָבִינוּ. וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם לֵירֵד לְמִצְרַיִם, נָתְנוּ כֻלָּם דֵּעָה אַחַת לְהַחֲזִירוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אַף יוֹסֵף יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאֶחָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם לִשְׁבָּר אֹכֶל. מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַפְּתָחִים וְאָמַר לָהֶן, רְאוּ, כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבָּר אֹכֶל, כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִתְקְכֶם. עָשׂוּ כָּךְ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בַּשַּׁעַר שֶׁלּוֹ, וְכָתְבוּ אֶת שְׁמוֹתָם וְשֶׁל אֲבִיהֶם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִתְקָם לִפְנֵי יוֹסֵף. זֶה קוֹרֵא רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד קוֹרֵא שִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד לֵוִי, וְכֵן הַשּׁוֹעֲרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת שֶׁלּוֹ. מִיָּד אָמַר לָהֶן יוֹסֵף, סִתְמוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד, וְנָתַן שְׁמוֹתָם לְבַעַל הָאוֹצָר וְאָמַר לוֹ: רְאֵה כְּשֶׁיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים אֵלּוּ לְיָדְךָ, תְּפֹשׂ אוֹתָם וְשַׁגֵּר אוֹתָם לְפָנָיו. עָבְרוּ שְׁלֹשָה יָמִים וְלֹא בָאוּ. מִיָּד נָטַל יוֹסֵף שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְשִׁגֵּר בִּשְׁבִילָם לְבַקֵּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. הָלְכוּ מָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. וּמַה טִּיבָן בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. אֶלָּא אָמְרוּ, יוֹסֵף אָחִינוּ יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. מִיָּד תָּפְשׂוּ אוֹתָם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.
וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם וְגוֹ', מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם כַּנָּכְרִי. נָטַל הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁלִּי כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, אֶלָּא כָּךְ צִוָּנוּ אַבָּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה טִּיבְכֶם, לֹא הֱיִיתֶם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן, הֵיכָן צַוָּאַת אֲבִיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה נֶאֶבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁין אוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לָהֶן, אֵי זוֹ אֲבֵדָה. אֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הֵן. הִקִּישׁ בַּגָּבִיעַ, אָמַר לָהֶן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁמָם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ לוֹ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ. אָמַר לָהֶן, וְהֵיכָן הַשְּׁנָיִם. אָמְרוּ לוֹ: הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהֶן, אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. לָקַח אֶת שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְאָמַר לָהֶן, זֶה יְהֵא חָבוּשׁ עַד שֶׁתָּבִיאוּ אֲחִיכֶם וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. וְכֵיוָן שֶׁהָלְכוּ, הוֹצִיא אוֹתוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ.
מִיָּד וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ'. הָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַמְּאֹרָע. הֵשִׁיב אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם: הֵיכָן שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ תְּפָשׂוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁנָּבִיא אֶת אָחִינוּ הַקָּטָן. אָמַר לָהֶם: אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית וְגוֹ'. אָמַר לוֹ שׁוֹטֶה, וְכִי בָּנֶיךָ אֵינָן בָּנָי. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן הַזֶּה עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל וְגוֹ'. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, אַבָּא, אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִין עִמָּנוּ, סָפֵק נִתְפָּס סָפֵק אֵינוֹ נִתְפָּס. וְאִם לֹא יֵלֵךְ עִמָּנוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. מוּטָב תַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִטֹּל אֶת הַוַּדַּאי. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. מִיָּד שְׁלָחוֹ עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה וְגוֹ'. לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.
רש"י על בראשית מ״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
ויכר יוסף וגו'. לְפִי שֶׁהִנִּיחָם חֲתוּמֵי זָקָן:
והם לא הכרהו. שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן, וְעַכְשָׁו בָּא בַחֲתִימַת זָקָן (כתובות כ"ז):
וּמִ"אַ ויכר יוסף את אחיו כְּשֶׁנִּמְסְרוּ בְיָדוֹ הִכִּיר שֶׁהֵם אֶחָיו וְרִחֵם עֲלֵיהֶם, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ כְּשֶׁנָּפַל בְּיָדָם לִנְהֹג בּוֹ אַחְוָה:
'ויכר יוסף וגו AND JOSEPH RECOGNISED HIS BRETHREN etc. — because, when he left them they were full-bearded (Yevamot 88a).
והם לא הכירהו BUT THEY RECOGNISED HIM NOT — because when he left them he had no beard whereas now he had grown a beard.
A Midrashic explanation is: ויכר יוסף את אחיו JOSEPH RECOGNISED HIS BRETHREN — Now that they were in his power he recognised them as his brothers and had pity on them, והם לא הכירהו but when he fell into their power, “they did not recognize him” as their brother, by acting towards him in brotherly manner (Genesis Rabbah 91:7).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.