מד

השתלשלות כעלול מעילה שלמעלה ממנו, ודרך פרט נה"ב נמשכת מפני שור שבמרכבה דעשי' ונה"א מבחי' אדם שעל הכסא כו' והמה רוחניי', ובכדי שתתחבר הנפש ותתלבש בגוף דהיינו הרכבת רוחניות בגשמיות ובשרשן למעלה הוא התחברות ממלא וסובב, שמצד עצמן הם רחוקים ומובדלים בערך זמ"ז כנ"ל, הוא ע"י התורה שהיא המחברת אותם יחד, וזהו שהתורה נק' שלום שהשלום הוא ענין התחברות שני הפכים כידוע, והכח הזה בתורה הוא לפי שיש בה בחי' שלמעלה מב' הבחי' הנ"ל הנק' ממלא וסובב שהם בחי' ח"ע ורצון העליון כנ"ל, אבל בתורה יש עוד בחי' שלמעלה מעלה משניהם, והוא המחבר שניהם יחד. והענין הוא דהנה ידוע שהרצון יש בו ב' בחי', א' והוא הנק' רצון סתם, והב' והוא הנק' חפץ והוא בחי' פנימי' הרצון, משא"כ רצון בעצמו הוא רק בחי' אחוריים, וע"ז נאמר אחור²⁷ וקדם צרתני, וראית²⁸ את אחורי, הוא בחי' הרצון, אבל פני פי' פנימיות שהוא החפץ לא יראו.

וביאור זה הוא כי ל' הרצון נופל גם על דבר שאין לו חשק ותענוג בו רק שרוצה בו מצד איזה תכלית שיצא לו ממנו, כענין שארז"ל²⁹ כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, הרי אף שבא לו מחמת מורא שייך לומר ע"ז רוצה אני, שהרי מ"מ יש לו רצון בזה אף שאינו בחשקו רק מחיצוניותו כו', וכן כל דבר כל שאינו מתענג ממש מפעולת אותו הדבר רק שהוא סיבה להדבר המעונג הנה שייך ע"ז רק לשון רצון כמו החורש והזורע כו' או העוסק במו"מ וקונה ומוכר כו', שהתכלית מזה הוא צמיחת הפירות או ריוח הממון וע"ז שייך לשון חפץ שיש לו חשיקה בזה וחפץ וחומד בלקיטת הפירות ובקובצו הממון משא"כ החרישה והזריעה שמתחלה או העסק לא שייך לומר שחפץ בהם רק שרוצה בהם משום דלא סגי בלא"ה ומי שטרח תחלה כו', אבל אין לו חפץ בהם שאילו הי' באפשרי לו להשיג דבר הנחמד והמעונג לו מבלעדם לא הי' אפי' רוצה בהם כלל, נמצא שחפץ הוא תכלית הרצון ופנימיותו, וכמו"כ יובן מזה הנמשל למעלה שבחי' ארץ קדמה במח' היינו שנמשכת מבחי' רצה"ע רצון בלבד, ובאמת שגם הרצון הוא למעלה מן החכמה, שהוא ית' אינו בגדר בחי' חכמה כלל, ומחכמה ואילך הוא בחי' השתלשלות שהוא בחי' ממכ"ע והיינו בחי' התהוות הרוחניות בעו"ע כנ"ל, משא"כ הרצון הוא המשכת והטיית עצמותו ית' ממש הסוכ"ע, ומזה נתהווה בחי' ארץ שהוא בחי' הגשמיות שא"א לו להתהוות אלא ע"י המשכת כח ועוז הא"ס ב"ה שהוא הבבע"ג וכל יכול כנ"ל, והיינו בחי' הרצון שלו שרוצה הוא בהתהוות העשי' גשמיות, אמנם מ"מ עדיין אינו רק בחי' רצון בלבד ולא חפץ, שהרי לא כל עיקר המכוון ותכלית השלימות הוא רק שיתהוו שמים וארץ ואשר בהם אלא לכבודי בראתיו כו' הוא בחי' קיום המצות שיהי' עי"ז שבהם הוא שיש לו ית' חפץ ותענוג, כענין נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה כו', משא"כ מה שבשביל זה מתקיימים כל סדרי בראשית משום דלא סגי בלא"ה כו' לא שייך לומר שחפץ בהם שהרי אינו