תרמו
אשר50 אנכי מצוך היום וידוע דפי' אנכי51 הוא מי שאנכי בחי' סובב כ"ע כנ"ל ובקריאתו בתורה בקול קורא הוא ממשיך גילוי בחי' סובב כ"ע ממהותו ועצמותו שהוא תמידי ולמעלה מן ההשתלשלו' ע"כ נא' בה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו יהי' מי שיהי' גם למי שאינו ראוי כראוי כו' וע"כ אמר אשר אנכי מצוך היום היום דוקא בעוה"ז ולא בעוה"ב מטעם הנ"ל וד"ל וזהו ג"כ הטעם שבתורה נא' שפת אמת תכון לעד משא"כ בתפלה שהיא בבחי' זמן ע"כ חולפת ועוברת כו' וזהו כי תשמע בקול ה' אלקיך, פי' בקול במה שיש גנוז ונעלם בקול והוא קול דתורה שבו גנוז אור הוי' אלקיך בחי' סובב דממלא כ"ע דהיינו מבחי' עצמות אור א"ס שלמעלה מן הזמן שהוא ענין מפתחות הפנימיו' הנ"ל וע"כ לא אמר לקול ה' אלא בקול ה' אשר אנכי מצוך היום כנ"ל וד"ל.
אך הנה אמרו ז"ל דהאומר52 אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, ולכאורה בקול דתורה הרי יכול להמשיך מבחי' סובב כ"ע שכולל גם בחי' היראה שהיא רק מפתחות החיצוניות ולמה אפי' תורה אין לו אבל הענין הוא משום דבתורה עצמה יש ב' מדרגו' הא' סור מרע בשס"ה ל"ת והכלל הוא לבער הרע מכל וכל וכמ"ש ובערת53 הרע מקרבך ונכלל בזה כל השס"ה ל"ת וכמשל54 כיבוד הבית כדי שיכנס המלך להיכל נקי מכל דבר טינוף ואם לא יהא נקי לא יכנס בו כמבואר בספרי היראה כי הוא ית' טהור55 עינים מראות ברע וזהו ולא56 תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם הרי שקרא בשם זונה לכל הדבק אחרי הרע וכמו שהזונה57 אסורה לבעלה כך הניצוץ נאסר מלהיו' בה גילוי אור אלקי ואחרי תטהר מכל רע אזי יוכל להיו' בה גילוי אלקו' במ"ע וע"כ אמרו דהאומר אין לי אלא תורה דהיינו בהמשכת גילוי אלקו' בקול קורא אפי' תורה אין לו דהאיך ישכון אור אלקי בהיכל וכלי מטונף קודם הביעור מן הרע כנ"ל.
ובזה יובן מה שמכריז ר'58 אלכסנדרי ווי למאן דלית לי' דירתא ותרעא לדירתא עביד שהוא על ת"ח שאין בו יראת חטא שאז נק' תורתו רק תרעא לדירתא פחותה ממדרג' היראה שנק' מפתחו' החיצוניו' בהיכל ודירה עכ"פ אבל תורה בלא יראת חטא אינו אלא כמו עד"מ השער לבית בלבד שאינו בית דירה כלל כמארז"ל נתאוו'59 הקדב"ה לו דירה בתחתוני' וכאשר אינו סור מרע בתכלית אינו בית דירה
הערות
- 50. אשר אנכי מצוך היום : ואתחנן ו, ו.
- 51. אנכי הוא מי שאנכי : ראה תניא מהדורא קמא ספמ"ט ע' תו. אבן עזרא תולדות כז, יט.
- 52. דהאומר אין לי אלא תורה : יבמות קט, ב.
- 53. ובערת הרע מקרבך : דברים יג, ו. יז, ז.
- 54. וכמשל כיבוד הבית : ראה ג"כ לקו"ת האזינו עז, א.
- 55. טהור עינים מראות ברע : ראה חבקוק א, יג. ובמנחת שי שם.
- 56. ולא תתורו אחרי לבבכם : שלח טו, לט.
- 57. שהזונה אסורה לבעלה : ראה נשא ה, יב ואילך.
- 58. ר' אלכסנדרי ווי למאן דלית לי' דירתא : ראה שבת לא, ב: ר' ינאי.
- 59. נתאוו' הקב"ה לו דירה בתחתוני' : ראה תניא פל"ו ובליקוט פירושים לשם.
אבן עזרא על בראשית כ״ז:י״ט - הטקסט מספריא
אנכי. מי שאנכי ועשו בכורך, ואחרים אמרו כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים, החלק הא' שליח במצות, והחלק השני נביאי העתיד ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק רק השליח לא יתכן שיכזב כלל, גם הנה דוד נכתב עליו "איש האלהים" (דה"ב ח יד) ואמר "רוח ד' דבר בי" (ש"ב כג ב) בלבל דבריו עם אחימלך ואמר "ויהיו כלי הנערים קדש" (ש"א כא ו) לצורך שעה, גם אלישע שאמר לחזאל "לך אמור לו חיה תחיה" (מ"ב ח' י) אף על פי שפירושו היה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג, וכן מיכיהו אמר תפלת שוא "עלה והצלח" (מ"א כב טו) דרך מוסר וכן אמר דניאל "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד' טז), ולהיותו כנגד השם דרך דרש וכן אמר אברהם "וגם אמנה" (בראשית כ יב) "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב ה):
ואכלה מצידי. כמו "זכרה לי אלוהי לטובה" (נחמיה ה יט) והאל"ף שרש:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.