תכח
הגשמי' שיורדי' בגבורה פי' בהתחלקו' כנ"ל וכמ"ש והאלקים90 יעננו בקול כלומר בקול המתחלק לכמה קולות וכמ"ש וכל91 העם רואים את הקולות כו' ולכך ניתנה התורה ברעש ורעם גדול דהיינו בקולו' וברקים וקול שופר חזק כו' לפי שניתנה בבחי' הגבורו' דאור אבא כנ"ל וד"ל, אך הנה מ"מ אמרו במשנ' משה92 קיבל תורה מסיני דהיינו בקול א' בלבד שהרי נא' יעננו בקול משמע בקול א' לפי שהיה משה מבחי' אור אבא עצמו אך אח"כ נתחלק על ידו אותו הקול לכמה קולות ע"י בחי' ה"ג דאבא וכמארז"ל דיבור93 א' נתחלק כו' כי לא הי' באפשרי <קפח>
להתקבל במקבלים כ"א ע"י בחי' התחלקות דוקא כמשל הגשמי' שלא נא' בהן והרוה את הארץ כ"א כשיורד טיפין טיפין כנ"ל וכמבואר בגמ' שכל93 התורה משה קיבל בב"א ואח"כ למדה לבנ"י פרשיו' פרשיו' כו' וד"ל.
וזהו ונתתי גשמיכם בעתם פי' גשמיכם הוא כמ"ש כאשר94 ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי דוקא דהיינו בהתחלקו' ה"ג כשהקדב"ה יושב ושונה כנגדו בקול המתחלק דוקא שאז יגדל ויצמיח פלג אלקים זה כי המקבל נעשה מלא מים כנ"ל ועשה אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו כו' כלומר להגדיל בתוספת מרובה על העיקר כו' וע"ז הוא אומר ונתת"י שאני הנותן כי הדבר הזה תלוי דוקא במשפיע כנ"ל וד"ל.
ונתנה 95 הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. הנה כתיב רשע96 מכתיר את הצדיק שהצדיק בתוך והרשע מקיפו ומכתירו מכל צד כו' ויש להבין מהו ענין זה והאיך יהי' ביכולת הרשע להכתיר את הצדיק כו'. אך הענין הוא דעפ"י סדר ההשתלשלו' כשירד השפע בעה"ד טו"ר נמשך התערובו' טו"ר בכל העולמו' עד שגם בעולם הבריאה בבחי' כלים החיצונים מיעוטו רע ורובו טוב ובעולם היצי' חציו טוב כו' ובכל מקום הרע הוא סביב לטוב מקיפו מכל צד כדוגמת הקליפה עם הפרי שהקליפה מקפת לפרי שבתוכה מכל צד וכמבואר בזוהר97 דמוחא וקליפה דא לגו מן דא כו' וכך נרא' בכל הברואי' שהטוב גנוז בתוכו והרע נגלה בו מבחוץ כו' וע"כ נאמר רשע מכתיר את הצדיק כלומר בחי' הטוב גנוז בתוך הרע והרע מקיף ומכתיר לטוב מכל צד כו' וד"ל וכן בארץ הגשמי' אמרו בזוהר98 דטובא גנוז בגווה, פי' כי מרפ"ח ניצוצי' שנפלו בשבירת הכלים וירד בעה"ד טו"ר עד למטה מטה כידוע בחי' הטוב הוא גנוז בכל דבר בתוכו והרע מקיפו כנ"ל וכן בארץ מבחי' רפ"ח ניצוצי' דתוהו שהגיע שם המה בהסתר והעלם בה והיינו שאמר דטוב"ה גנוז בגווה כלומר
הערות
- 90. והאלקים יעננו בקול : יתרו יט, יט.
- 91. וכל העם רואים את הקולות : יתרו כ, טו.
- 92. משה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
- 93. דיבור א' נתחלק : ראה ברכות ו, ב.
- 93. שכל התורה משה קיבל בב"א : וראה ג"כ תו"א ע, ד.
- 94. כאשר יורד הגשם : ישעי' נה, י.
- 95. ונתנה הארץ יבולה : בחוקותי כו, ד.
- 96. רשע מכתיר את הצדיק : חבקוק א, ד.
- 97. בזוהר דמוחא וקליפה דא לגו מן דא : זוהר בראשית כ, א.
- 98. בזוהר דטובא גנוז בגווה : ראה זהר בראשית לז, ב. וראה לקו"ת בחוקותי (שם) מח, א.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

