שעט
וזהו שאנו אומרים בש"ע הגדול הגבור והנורא ולכאורה אינו מובן למה לא אמר והגבור כמו שאמר והנורא אך הענין הוא מטעם הנ"ל דבחי' ההתגלות דוקא מביאה לידי יראה שיראו ממנו ואז נקרא בשם נורא דכשהוא מקרוב דוקא יריאים ממנו ביותר כנ"ל ואז אימתו מתפשטת ביותר ונק' נור"א אבל כשהוא בהסתר והעלם אין יריאים ממנו ולא נק' נור"א כו' וכך למעלה כדי שיקרא הוא ית' בשם נורא הוא ע"י בחי' ההתגלות דוקא וזאת ההתגלות היא בחי' צמצום לגבי עצמותו שהרי הוא נק' סתימו36 דכל סתימין כו' ע"כ אמר והנורא מפני שכדי שיקרא נורא צ"ל נמשך בבחי' צמצום ההמשכה בתחלה כמו וי"ו שמורה צמצום ההמשכה שראשו יו"ד והולך ומתקצר למטה כידוע עד שנק' נור"א שהוא בבחי' ההתגלות מקרוב כנ"ל וד"ל.
ובמשה עבדו פי' משה37 הוא בחי' הדעת כידוע וענין בחי' הדעת38 הוא בחי' ההתקשרות וכמ"ש והאדם ידע39 כו' והוא בחי' התקשרות המשפיע במקבל כמ"ש במ"א ולכך נק' רעיא40 מהימנא כי הוא מז' הרועים המפרנסים41 לכללות נ"י כידוע אך מה שנקרא בשם רעיא מהימנא דהיינו שהוא רועה42 נאמן וכמ"ש בכל43 ביתי נאמן הוא כו' הענין הוא משום דהוא בחי' הממוצע לחבר ולקשר בחי' שם הוי' דלעילא הנ"ל בשם הוי' דלתתא כי הדעת44 הוא בחי' הממוצע כידוע וזהו שאמר אנכי45 עומד בין הוי' וביניכם כו' והיינו שהוא הממשיך בחי' הוי' שבהעלם הרצון לבא בכנ"י בבחי' גילוי וא"כ הרי האמונה באה לידי ראיה בהתגלות כי מה שלא השיגו בראי' רק באמונה הביאם לידי ראי' והשגה וכמ"ש בזוהר46 דאוליף רזא דמהימנותא להם כו' ולכך נק' רועה נאמן פי' נאמן הוא מלשון אמונה והמקבל האמונה נק' נאמן בלשון נפעל והוא הי' רועה נאמן שהי' ממשיך לכנ"י בחי' אמונה זו שבהעלם כו' דהיינו שהי' זן ומפרנס את כנ"י באמונה זו להיות להם למזון וחיות בבחי' השגה וטעם כמ"ש לאהבה47 את ה' אלקיך כי הוא חייך ממש כו' וזהו ע"ד ורע"ה אמונה כו' ולכך נאמר במשה לא48 כן עבדי משה בכל ביתי נאמ"ן הוא דהיינו בחי' האמונה שהיא בבחי' העלם הרצון שאינו מתגלה למטה בהשתלשלו'
הערות
- 36. סתימו דכל סתימין : זהר בהקדמה ב, א. ועוד.
- 37. משה הוא בחי' הדעת : ראה תניא פמ"ב.
- 38. הדעת הוא בחי' ההתקשרות : ראה תניא פ"ג. פמ"ב.
- 39. והאדם ידע : בראשית ד, א.
- 40. רעיא מהימנא : ראה זהר וירא קו, א. שמות ח, ב. ועוד. פתיחתא דאיכ"ר כד. ילקו"ש איכה סוף רמז תתקצז.
- 41. מז' הרועים המפרנסים : ראה תיקונים לז"ח קד, א.
- 42. משה. . רועה נאמן : ראה פדר"א פמ"ב. אסת"ר פ"ז פסוק יג. פתיחתא דאיכ"ר כד. זהר שמות כא, א.
- 43. בכל ביתי נאמן הוא : בהעלותך יב, ז.
- 44. הדעת הוא בחי' הממוצע : ראה ע"ח שער (לד) תיקון הנוקבא פ"ג. תניא ספ"ג. ספמ"ג.
- 45. אנכי עומד בין הוי' וביניכם : ואתחנן ה, ה.
- 46. בזוהר דאוליף רזא דמהימנותא : ראה זהר תרומה קסא, א.
- 47. לאהבה את הוי' אלקיך : נצבים ל, כ.
- 48. לא כן עבדי משה : בהעלותך יב, ז.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 2
תורת מנחם 3
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ליל שמחת-תורה ה'תשי"ג. סה"מ תקס"ו ע' שעט
- יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות, סה"מ תקס"ו ע' שעט
- יד - שנת תשט"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשט"ו. סה"מ תקס"ו ע' שעט
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.