רסו
ביטול המציאות מכל וכל ואזי היא בבחי' שתיקה לגמרי וכמ"ש ותעמוד37 מלדת וידוע דכל עמידה הוא ענין שתיקה שמפני עוצם הביטול וכמארז"ל אין38 עמידה אלא שתיקה כו', כך ענין העמידה בש"ע בלחש הוא מפני עוצם בחי' הביטול שלמעלה מבחי' התפעלות אוי"ר, כי קודם היחוד כתי' ואל39 אישך תשוקתך כו' והוא בחי' רו"ש מלמטלמ"ע כנ"ל בבחי' ראובן ושמעון שבעלמא דנוק' באתעדל"ת כו', אבל בש"ע שכבר עלתה המל' בתכלית הקירוב להתדבק בבעלה ממש אזי למעלה היא מבחי' התפעלות לגמרי כי כל בחי' התפעלות אינה אלא מרחוק דוקא כידוע, וזהו ותעמוד מלדת פי' מלדת עוד תולדות שהן אוי"ר וענפיהן כו', כי אהבה40 הוא בחי' יש ודבר מ"ה כידוע ובש"ע הוא בחי' אין בתכלית כו', וכ"ז הוא מפני שהמל' מקבלת אז מקו האמצעי הכולל כל הקווין יחד, והג' קווין הנ"ל הנה ידוע שעיקר מקור שרשם הוא בחי' כתר41 עליון הנק' עילת העילות שהוא למעלה מג' הקוין כידוע בצורת האילן42 כו' והג' קוין אינם אלא כמו צינורות בלבד שנמשכים מאור הכתר לכאן ולכאן לימין ולשמאל ולאמצע כו', וא"כ כשהג' קוין כולם מתחברים ומשפיעים במל' בשעת עמידה דש"ע אזי עיקר ההארה שמאיר במל' הוא מבחי' אור הכתר אך שנתלבש האור והשפע שלו ע"י ג' צנורות דהיינו ג' קוין הנ"ל, ולהיות שעיקר השפע מבחי' הכתר הוא בא לכך נק' המל' יהודה כמ"ש הפעם אודה את הוי' בבחי' ביטול והודאה שלמעלה מהתפעלות אוי"ר לפי שאוי"ר מגיעים רק בג' קוין אבל באור הכתר לא יגיע רק בבחי' הביטול וההודאה בלבד מטעם שהוא למעלה מסדר ההשתל' כידוע וד"ל. וזהו יהודה אתה מה שנק' המל' בש"ע בבחי' יהודה היינו לפי שיודוך אחיך ע"י ג' קוין שהמשיכו לה מאור הכתר ועי"ז בא הכתר לידי גילוי במל'43 שנק' אתה כידוע והיינו יהודא אתה מן ההעלם לגילוי כו' וכנ"ל וד"ל.
אך הנה עיקר פשט המקרא הזה משמע דאעפ"י שיודוך אחיך מ"מ אתה למעלה מהם, והיינו יהודה אתה, אתה דוקא בחי' יהודה מפני שהוא למעלה מהם ואעפ"י שיודוך אחיך כו', וגם מפני שעיקר הכוונה הוא שיהודה למעלה וכמ"ש בסוף דבריו ישתחוו לך בני אביך כו' לכך יש במשמעות ג"כ בפי' יודוך אחיך שאחיך יודו אליו מלמטלמ"ע כפשוטו של מקרא, וכן הוא בפי' ישתחוו לך בני אביך השתחוואה מלמטלמ"ע ג"כ כמשי"ת בע"ה כו'. והענין יובן בהקדים תחלה ענין המא'44 הידוע
הערות
- 37. ותעמוד מלדת : ויצא כט, לה. ראה גם ביאורי הזהר ויגש כז, ב. שערי אורה שער החנוכה ס"ע 40 וריש ע' כא.
- 38. אין עמידה אלא שתיקה : סוטה לט, א.
- 39. ואל אישך תשוקתך : בראשית ג, טז.
- 40. אהבה הוא בחי' יש : ראה לקוטי תורה מסעי צ, ב.
- 41. כתר. . עילת העילות : ראה פרדס שער (ג) אם הא"ס הוא הכתר ספ"א.
- 42. כתר. . למעלה מג' הקווין כידוע בצורת האילן : ראה פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ"א. שער (ז) הצנורות.
- 43. במל' שנק' אתה : ראה זהר (סבא) משפטים קד, א. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אתה. אור התורה ויחי ח"ב ע' 726. וש"נ.
- 44. המא' הידוע בס"י דנתב"ס וסב"ת : ראה ספר יצירה פ"א מ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרג. וש"נ. במדבר ח"ב ע' שסט. דברים ח"ב ע' תסב.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.