תתלו
זה עולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו11, עמודי שש שנברא לששת ימים וכמ"ש ששת ימים עשה12 ולא כתי' בששת אלא ששת דכל יומא ויומא עביד עבידתי'13 וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה14 ויש בזה ב' פי'15 א' שצריכים לבנות מדת החסד ב' שהחסד בונה כו' וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה16 רחמים וחסדים שייכים לעולמות דמקור הראשון ששייך שם מקור לעולם הם המדות17, ומיוסדים על אדני פז שצריכים לעשות יסוד והוא מ"ש ה' בחכ' יסד ארץ18 כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו19 שממשיכים מוחין למדות והם קיום המדות, דיסוד למעלה אינו דומה כמו למטה דלמטה היסוד למטה והבנין למעלה, ולמעלה היסוד למעלה והבנין למטה20, וזהו"ע ג' דברים שעליהם העולם עומד.
וצ"ל ענין המתפלל עם הציבור מהו המעלה דמתפלל בציבור, והענין דתפלה כנגד תמידין תקנו את הכבש האחד21 תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והם היו באים מתרומת הלשכה22 שבאין משל ציבור דוקא ולא משל יחיד, דהנה כתי' כבשים בני שנה23 ואמרז"ל למה שמם כבשים מפני שכובשין עוונותיהם של ישראל24, והענין דכתי' והכשבים הפריד יעקב25, שהפריד מצאן לבן שהוא בחי' מ"ש לבושי' כתלג חיוורא שער ראשו כעמר נקי27, והוא בחי' לובן
הערות
- 11. שוקיו זה עולם. . לבראותו : ראה במד"ר רפ"י.
- 12. ששת ימים עשה : תשא לא, יז. ראה זהר ויחי רמז, א. אמור צד, ריש ע"ב. האזינו חצר, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ.
- 13. דכל יומא. . עבידתי' : ראה זהר ויגש רה, סע"א. אמור שם. השמטות לזח"א רסד, ב.
- 14. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 15. ב' פי' : ראה סה"מ תרכ"ט ע' ט ועד"ז ע' תו שמציין: ע' מזה בד"ה ולקחתם אגודת אזוב (ך"ח). לא נדפס לע"ע וראה בהערת המו"ל שם. סה"מ תרכ"ז ע' קמ. וש"נ. תרל"ח ע' מז ואילך.
- 16. זכור רחמיך. . המה : תהלים כה, ו [בדילוג השם].
- 17. מקור לעולם הם המדות : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים ובהערה 22.
- 18. ה' בחכ' יסד ארץ : משלי ג, יט.
- 19. בדעתו תהומות נבקעו : משלי שם, כ.
- 20. ולמעלה היסוד למעלה והבנין למטה : ראה גם דרך אמונה — לר' מאיר בן גבאי — ספ"ט ד"ה הט' (ע' ס במהדורת קה"ת). וש"נ. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"י מערכת יסוד. אוה"ת בראשית כרך ג ס"ע 1122 ואילך. סה"מ תר"ל כאן. המשך והחרים תרל"א ע' מח. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסד. תרל"ד ע' ח. תרל"ח ע' רלג. ע' תמב. סה"מ מלוקט א' ע' סו ואילך.
- 21. את הכבש האחד : תצוה כט, לט.
- 22. באים מתרומת הלשכה : מנחות סה, א. רמב"ם הל' שקלים רפ"ד.
- 23. כבשים בני שנה : פינחס כח, ג.
- 24. למה שמם כבשים מפני שכובשין עוונותיהם של ישראל : ראה פסדר"כ פסקא ו. פס"ר פט"ז. ילקוט שמעוני פינחס שם (רמז תשעז ). וראה גם ערוך מערכת כבש הד' בסופו. לקו"ש תשא כרך ו' ע' 391 ואילך. בסה"מ תר"ל כאן וכן להלן שם: שמכבסים.
- 25. והכשבים הפריד יעקב : ויצא ל, מ.
- 27. לבושי' כתלג חיוורא שער ראשו כעמר נקי : דניאל ז, ט [ושם: חיור ושער ראשה — ראה גם בסמוך בפנים].
- א. בהדפוסים לא נרשם רמז זה.
- ב. לכאו' כצ"ל גם בלקו"ש שבפנים ההערה.
משנה תורה, הלכות שקלים ד׳ - הטקסט מספריא
תרומת הלשכה מה יעשה בה. לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות. וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא נמצאו אלא בדמים. והקטרת ושכר עשייתה. ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים. והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה.
אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה. פרוכות של היכל תחת בנין עשויות ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית. אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה. המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים. ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא מותר הנסכים. ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה. בגדי כהונה בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה.
כל הבהמות הנמצאות בירושלים או בחוצה לה בקרוב ממנה באות עולות כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין. נסכיהן באין מתרומת הלשכה. וכן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה.
גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו באין מתרומת הלשכה. כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלים ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והלכות קמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.
בשנת השמיטה שהיא הפקר שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת ספיחים שצמחו כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש. ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבואו ויטלום מהן. לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו מקום שאלו שומרים שם.
מניחי ספרים שבירושלים ודיינין שדנין את הגזלנין בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה היו נוטלים תשעים מנה בכל שנה ואם לא הספיקו להן אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.
כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה שעליו היו מוציאין פרה אדומה. וכבש שמוציאין עליו שעיר המשתלח. ושניהם נעשין משירי הלשכה. וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה. אמת המים שבירושלים וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. ועובד כוכבים שהתנדב מעות לדברים האלו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו ואפילו גר תושב. שנאמר לא לכם ולנו לבנות וגו' ונאמר ולכם אין חלק וגו'.
מותר תרומת הלשכה ושירי הלשכה לוקחין בו זכרים ויקרבו כולן עולות שתנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה. אבל לא עולת העוף שאין בקרבנות הצבור עוף. ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הם הנקראים קיץ למזבח.
שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הצבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית. אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו מקדשי המזבח.
משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה. לפיכך אם הגיע ראש חדש ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין אף על פי שהן תמימין ויפלו דמיהן לתרומה ישנה שמקיצין בה את המזבח. שתנאי בית דין הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין.
וכך היו עושין במותר הקטרת. משיגיע ראש חדש ניסן מחללין אותו על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה. ואם אין להן תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה: סליקו להו הלכות שקלים
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.