קא
אתה נרי, בנר הוי' נשמת אדם, הי' של שבעה נימין, שהם בחי' ממכ"ע, ולע"ל יהי' של שמונת נימין גילוי סוכ"ע המאיר בבינה, ולכן גם בבית ראשון היו צריכים לברך המאה ברכות להמשיך מבחי' סוכ"ע בממכ"ע187, ורבינו ז"ל נמשך אחר דעת המקובלים שבית ראשון בינה, או עכ"פ המל' הי' במקום בחי' הבינה כו'.
ז) והנה המשכת הברכה הוא ע"י ישראל שהם מאמינים בני מאמינים כמ"ש במד"ר פ' בשלח189 ע"פ תשורי מראש אמנה190 כו' בזכות אברהם שהאמין בהוי'191 כו' היא האמונה שישראל נוחלים. וביאור הענין דהנה192 מצה נק' בזהר בשם מיכלא דמהימנותא193, והיינו שהיא האכילה המחזקת את האמונה שיש בנש"י בטבע תולדותם, וע"ד ורעה אמונה194 שאין הפי' שרועה ומפרנס באמונה כ"א רועה ומפרנס את האמונה שכבר ישנה, וכמו אכילת האדם שרועה ומפרנס חיות נפשו המחי' את הגוף שהחיות קדם להפרנסה ורק בלתי האכילה הי' נחלש ע"י שמאבד כוחותיו ע"י עשיותיו, וע"י האכילה מתחזק כחו ומתמלא הנפסד בזמן ועשיותיו, כן הוא אכילת המצה לחזק את האמונה שלא יחלש בהאמונה ברבות הימים כו', ואמנם עצם ענין האמונה היא בירושה לנו מאבותינו195 אברהם הי' מאמין הראשון197 דכתיב בי' והאמין בהוי'198, והוריש לבניו אחריו ענין האמונה196 להאמין בהוי' אחד כו', וע"י אכילת המצה מתחזק כח אמונה זו, ושיתוסף אור וחיות באמונה זו להיות צדיק באמונתו יחי'199 כו', להיות בחי' חיות באמונה זו, וזה פועל אכילת המצה מיכלא דמהימנותא. ולהבין ענין בחי' האמונה, הנה מצות האמונה היא מפסוק אנכי200 הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים201, ולכאורה צ"ל למה אמר אשר הוצאתיך מאמ"צ, ולא אמר אשר בראתי202 יש מאין שמים וארץ וכל אשר בהם שלכאורה זהו יותר
הערות
- 187. ברבות. . בממכ"ע : לשון אוה"ת כאן ע' 1104 בהקיצור עם הוספות.
- 189. במד"ר פ' בשלח : בלקו"ת לג"פ ואוה"ת כאן ע' 1104: ”פכ"ג", ה.
- 190. תשורי מראש אמנה : שה"ש ד, ח.
- 191. בהוי' : בשמו"ר: בהקב"ה שנאמר והאמין בה'. וכן נעתק באוה"ת ראה ע' תשכח. בלקו"ת לג"פ ואוה"ת כאן: בה'.
- 192. דהנה : להבא לקמן ראה סידור שער חה"מ רפד, א. סה"מ תרכ"ז ע' רלג ואילך. תרל"ה ח"א ע' רלה ואילך.
- 193. מצה. . מיכלא דמהימנותא : ראה זהר רע"מ בא מא, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרלו. וש"נ.
- 194. ורעה אמונה : תהלים לז, ג. וראה גם אוה"ת פ' ראה ע' תשכח.
- 195. האמונה היא בירושה לנו מאבותינו : ראה תניא פי"ח ופל"ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' כח. וש"נ. שה"א ו, א ובהערה 13.
- 197. אברהם הי' מאמין הראשון : בנוסף להמובא בר"פ זה, ראה שהש"ר פ"ד, ח ג.
- 198. והאמין בהוי' : לך טו, ו. וראה גם בסוף הפרק.
- 196. אברהם. . והוריש לבניו. . האמונה : ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך שם. תו"ח וירא קו, ד. בא ח"א קטז, ג. תצוה ח"ב שיח, ג.
- 199. צדיק באמונתו יחי' : נסמן לקמן בהערה 233. וראה הערה 1684.
- 200. מצות האמונה. . אנכי : ראה ספר המצות להרמב"ם מ"ע א. ולהצ"צ מצות האמנת אלקות מד, ב ואילך. וש"נ. לקמן בחלק ההנחות בהנחה מדרוש זה.
- 201. אנכי. . מארץ מצרים : יתרו כ, ב.
- 202. אנכי. . ולא אמר אשר בראתי : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תא ואילך. וש"נ. שה"א יא, ב הערה 13. סה"מ תרכ"ז ס"ע רלג ואילך. וש"נ. תרכ"ט ע' רכ. תרל"ה ח"א ע' רלו. וש"נ. תרמ"ג ע' קטז. תרנ"ז ע' עד.
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
ספר המצוות, מצוות עשה א׳ - הטקסט מספריא
היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלהיך. ובסוף גמרא מכות (דף כ"ג:) אמרו תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, מאי קראה תורה צוה לנו משה, ר"ל מנין תור"ה. והקשו על זה ואמרו תורה בגימטריא תרי"א הוי, והיה המענה אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום. הנה נתבאר לך שאנכי ה' מכלל תרי"ג מצות, והוא צווי באמונת האלהות כמו שבארנו. (בפרשת וישמע יתרו, מדע הלכות יסודי התורה פ"א):
מצוטט בעמוד אחד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ אר"א וכו' ת"ח מרבים ‹ שב סה"מ תרל"ח ע' קא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.