תיט

פנימיות הדבור ושם שרש נש"י. וזהו ישראל עלה במחשבה למעלה מבחי' דיבור שהוא פרצוף החיצון דמל'. ועיין זח"א די"ג סע"א גבי כי תהיו אתם ארץ חפץ כו'. וזהו ענין פני המנורה פנימיות המל'. וע"כ הם בחי' נר יסוד דנוק' לקבל הפתילה יסוד דדכורא והשמן הנמשך בו ממוחין דאבא ומלמעלה מעלה עד א"ס וזהו אשר קדשנו כו' הרי את מקודשת לי ממש. וזהו ענין כשמן הטוב על הראש כו' על גלגלתא דא"א שמשם שרש המצות כו'. עיין זח"ג פ"ח סע"ב. וענין ותורה אור היינו מו"ס, שהאור הוא המתאחז בהשמן ע"ג גלגלתא דא"א והאור הוא חכמה שבחכמה דאצי' כו'. ובענין הפתילה ע"ל קיצור ענין שנש"י נק' נר ע"ש הכל יסוד דנוק', ובו נמשך השמן והפתילה והאור כו'. ומש"ר אך הנה כ"ז כו' אבל כדי כו' הנה כתיב החכמה תחי' כו', עיין באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי גבי ובזה יובן היות המצות כו' אלא שהוא כחותם המתהפך כו', וכ"ז הוא ביאור.

עמוד קיז שטה על ראשה, ז' נרות כו'^* (נ"ב^* כי שמע ישראל לי ראש ועיין זח"ב קנ"ח א' רישא דמנרתא בינה כו' וז' נרות היינו מואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין נגד שם מ"ב דא"ב גית"צ שהם ז' פסוקים שבכל א' ו' תיבין כנזכר בד"ה אלה מסעי. ובענין הביטוש עיין זח"ג קס"ח א', ועיין מ"ש בביאור הזוהר פ' קרח קעח"ב גבי ועבד הלוי הוא כו' ועיין בתניא פכ"ט ועיין בד"ה אוסרי לגפן. ומש"ר שזהו"ע שתקנו בברכת ק"ש אבינו אב הרחמן כו' היינו כי פנימית י"ג מדה"ר זהו כשמן הטוב כו' יורד על הזקן וכמ"ש באד"ר קל"א ולהמשיך גילוי השמן היינו ע"י כתישת הזתים, ומה שנק' התעוררות רחמים בשם כתישה וביטוש, הענין יובן ע"פ מ"ש בד"ה קול דודי בענין הטעם שהמרור הוא בקו האמצעי ת"ת מפני שבחי' רחמי' לא שייך אלא במקום שחסר ומר לו כו' ע"כ נמשך עליו מדת הרחמי', וכמו"כ כאן שכדי שיעורר וימשיך גילוי מדת הרחמים זהו דוקא ע"י כובד ראש ושיטעום מרירות בנפשו על ריחוקו מאור פני ה', וזהו ענין הכתישה והביטוש להיות נשבר לבו בקרבו ונבזה בעיניו נמאס כמ"ש בתניא פכ"ט, וזש"ש שעי"ז יועיל לנפשו האלקי' כו' בראי' חושיית כי בחי' ראי' נמשך מגילוי חכמה עילאה שהוא בחי' שמן הנמשך אחר הכתישה דוקא, וזהו כי