א'קז
שיחה אלא תפלה א"נ כי שדה היינו ברייתא ועמ"ש בתו"א פ' חיי שרה ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה ובד"ה ואלה שמות גבי ובכל עבודה בשדה, גם תשמרו ע"י תפלה ג"כ בחי' ריח כו' וע"י אתכפיא בקיום מצות ל"ת, ומזה יומשך להקריב לי במועדו כשיבנה בהמ"ק כמש"ש שזהו אשר ברכו ה' היינו שאז יהי' אהל בל יצען שזו"נ יהיו במדרגות או"א ולכן יהי' הקרבן בחי' להקריב לי כו' ממש עמש"ל, וכמ"ש ותהלתי אחטם לך, וכמ"ש ברבות ויקרא פ"ב בכ"מ שנא' לי כו' תשמרו להקריב לי הרי דלהקריב לי קאי על עוה"ב. ובפ' בהעלותך פט"ו דרס"ה א' ע"פ אספה לי שבעים איש איתא אחד מי"ג דברים שהן כתובים לשמו של הקב"ה דהיינו מ"ש בהן לי וצ"ע המספר י"ג אולי נגד י"ג מדה"ר.
רבות ויקרא ס"פ ז' הקריב נח כו' הקריבו ישראל כו' ששל ישראל ערב יותר כו' וערבה לה' כו' וכשנים קדמוניות כימי הבל כו' כי בקרבן הבל כתיב וישע ה' אל הבל והוה רעוא כו' התגלות שע"ה נהורין, והיינו כי עכשיו נמשך ע"י הקרבן המ"ד מז"א אבל בימי הבל נמשך מא"א וזהו וכשנים קדמוניות דוקא בחי' ימי קדם. אמור ס"פ כ"ז צו כו' מהו לאשי כו' אם הבאתם ברצון ובטובה הרי הוא קרבני ואם באונס הרי הוא לאשי כו'. במדבר פ"ז, כ"מ שנא' צו הציווי מיד בשעת המעשה ונוהג לדורות כו'. ר"פ פנחס צו את אשתי עלי כו'. ס"פ הנ"ל איני מבקש אלא לפי*
הערות
- *. והטעם* דשל ישראל ערב יותר כי הנה ויבן נח מזבח פי' בזח"א עמוד ס"א אבל כד אתא נח דאקרי צדיק מה כתיב ויבן נח מזבח, הא אוקימנא ההוא מזבח דאקריב ביה אדה"ר כו' והוא בהשמטות זח"א רסי' כ"ה ד"ז סע"ב וד"ח ע"א. וע' עוד מענין ויבן נח מזבח בזהר פ' נח דף ע' עמוד א'. והנה באברהם כתיב ב' פעמים ויבן מזבח הא' מ"ש ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו הב' מ"ש אח"כ ויבן שם מזבח לה' ולא כתיב הנראה אליו, ור"ל כי יש ב' שמות הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל כו' וייראו העם את הוי' ויאמינו בהוי', וא"כ מ"ש תחילה ויבן שם מזבח לד' הנראה אליו היינו שם הוי' דלתתא ר"ל מה שמהוה יש מאין שבחי' זו נק' הנראה אליו אבל אח"כ ויבן שם מזבח לה' זהו הוי' דלעילא בחי' סוכ"ע ששם למעלה היש ולמטה אין דכולא קמי' כלא חשיב, כמ"ש במ"א ע"פ כי אל דעות הוי', וזהו ג"כ ענין מזבח החיצון ומזבח הפנימי וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ושאבתם מים דרוש הראשון, ולכן ענין ויבן נח מזבח לה' זהו ע"ד המזבח הראשון דאברהם וזהו ענין ביטול היש לאין, בחי' יחו"ת, ובזה ג"כ גרם חיבור מ' עם ז"א, וזהו וירח ד' את ריח הניחוח, אבל ישראל הקריבו קרבן קודם מ"ת שהקדימו נעשה לנשמע והגיעו לביטול לשם הוי' דלעילא דשם כולא קמי' כלא חשיבי והוא ביטול אמיתי דמ"ה שלמעלה מביטול היש, ולכן ריח זה ערב יותר וכמו מעלת הקטרת דמזבח הפנימי, וע' ג"כ בת"א ס"פ וישב בד"ה בכ"ה בכסלו בענין ההפרש שבין למס"נ באחד ובין בחי' ובכל נפשך גם בלק"ת דשה"ש בפסוק הראשון שיר השירים בענין ב' בחי' כלה, ועד"ז יובן ג"כ מה שקרבן ישראל ערב ביותר כי זהו ע"ד כלה עילאה כלה שאירי ולבבי כו' והיינו שהמ' היא דוגמת אימא שעז"נ לא זז מחבבה עד שקראה אמי, גם נח ל' נייחא אך יש שבת תתאה ושבת עילאה כו' ולכן נאמר תשמרו להקריב לי, לי דוקא כ"מ שנאמר לי כו' אני הוי' לא שניתי. *) והטעם : פיסקא זו ניתוספה כאן מגוכתי"ק אחרי המאמר, ורשום שם: שייך לעיל דף שי"ט ע"א שטה ב' ערב יותר כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.