ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ז

238

(הנחה בלתי מוגה)

החודש ⁴¹¹

הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ⁴¹² , ואמרו רז"ל ⁴¹³ משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה. וצריך להבין מהו הטעם שדוקא במצות קידוש החודש נאמר לכם, הרי ישנם בתורה כו"כ מצוות שניתנו רק לבנ"י ואעפ"כ לא נאמר בהם לכם, והפעם הראשונה שנאמר לכם הרי זה במצות קידוש החודש דוקא. גם צריך להבין מ"ש החודש הזה לכם, דמשמע שע"י שהחודש הוא בבחי' הזה אזי נעשה לכם, וצריך להבין הקישור ביניהם.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה משנת"ל (במאמר דפורים ⁴¹⁴ , שמיוסד על מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁴¹⁵ ) בפירוש תיבת זה, שענינו גילוי, שמתגלה לא רק מציאות הדבר, אלא שגם מהותו, דהיינו מה שהוא, בא בגילוי. וזהו שאמרו רז"ל ⁴¹⁶ כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, דאף שגם נבואת כל הנביאים היתה באופן של ראי' ממש, ראי' גשמית ומוחשית ⁴¹⁷ , מ"מ, אצל כל שאר הנביאים היתה הראי' רק במציאות דאלקות ⁴¹⁸ , משא"כ אצל משה היתה הראי' במהות דאלקות. ונתבאר לעיל ⁴¹⁹ שבענין הספירות קאי זה על בחי' ז"א. וכמו"כ נקראת החכמה בשם זה, וכן גם הכתר נקרא בשם זה, והיינו פנימיות הכתר, משא"כ חיצוניות הכתר נקראת בשם כה, וכן הבינה נקראת בשם כה. וזהו גם הענין שכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, דאף שמבואר בכ"מ שכה וזה הם כנגד מלכות וז"א, הנה לפעמים

239

מבואר שהם כנגד בינה וחכמה, וזהו שמשה נתנבא בזה, בחי' חכמה, שזהו ענינו של משה, כמ"ש ⁴²⁰ ונחנו מה.

ונתבאר

בזה9, שאף שהענין שבינה נקראת כה הוא לכאורה רק לגבי חכמה, מ"מ, מבאר כ"ק אדנ"ע שזהו גם לגבי ז"א (שנקרא זה), אף שבינה היא למעלה מז"א, והיינו, לפי שעיקר ענין הגילוי (זה) הוא בז"א, משא"כ בבינה, אף שהיא למעלה מז"א. וכידוע המשל בזה מהבעש"ט ז"ל ⁴²¹ מענין השווינדל טרעפּ, שכאשר עומד במדריגה עליונה יותר, אבל היא מאחורי העמוד, אזי אינו רואה את הצורה שבראש העמוד, אף שראה אותה כשהיתה נכחו בעמדו במדריגה התחתונה.

והנה

כשם שהמעלה דבחי' ז"א שנקרא זה (שמורה על ענין הגילוי) היא לא רק לגבי בחי' מלכות, אלא גם לגבי בחי' בינה שנקראת כה, כמו"כ גם המעלה דבחי' חכמה שנקראת זה היא לא רק לגבי בחי' בינה, אלא גם לגבי בחי' (חיצוניות) הכתר שנקראת כה.

ג) וביאור

הענין, דהנה ⁴²² , בחי' החכמה אינה התפשטות מאיזה דבר, כי אם, ענין ודבר עצמי, והיינו, שנמצאת ממקורה לא בבחי' גילוי והתפשטות, אלא בבחי' עצמי. וז"ש ⁴²³ והחכמה מאין תמצא, אין הוא בחי' הכתר ⁴²⁴ , ומשם נמצאת החכמה בדרך יש מאין, וזהו תמצא, כמו המציאה, שהמוצא את המציאה אינו יודע מאין באה המציאה ⁴²⁵ , וכמו"כ בחי' החכמה אינה מרגשת את מקורה, והיינו לפי שאינה גילוי והתפשטות מאיזה דבר, אלא ענין עצמי. והדוגמא לזה הוא מיש הנברא, דהנה, מציאות היש אינה התפשטות מהרוחניות, שהרי עד כמה שתהי' התפשטות הרוחנית ה"ז ישאר ענין רוחני, ולא יתהווה מזה דבר גשמי (כמבואר בכמה מאמרים ⁴²⁶ ), אלא התהוות מציאות גשמי היא בדרך יש מאין, שהיש

240

מרגיש שהוא מציאות בפני עצמו, וכל מה שרואה בעולם, הנה ללא התבוננות, נראה בעיניו שהוא מציאות בפני עצמו, והיינו לפי שהתהוות היש היא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה (כמבואר באגה"ק ⁴²⁷ ), ומשום זה נרגש אצל היש שאין לו עילה כו', היינו, שאינו בבחי' התפשטות ממקורו. ומ"ש בשער היחוד והאמונה ⁴²⁸ שבאמת אינו דבר בפני עצמו אלא כמו התפשטות האור מהשמש, הנה זהו לפי אמיתית הענין, שבאמת אינו בבחי' יש, אלא הוא הארה מתפשטת ממקורו, והוא בחי' אין ורוחני, אבל בהרגש הנברא הרי הוא יש שאין לו עילה כו', וא"כ, בזה שהוא יש, אינו בחי' התפשטות ממקורו, אלא הוא דבר עצמי. וכן הוא בענין החכמה, שאינה בבחי' גילוי והתפשטות, אלא בבחי' דבר עצמי, אלא שאין זה כמו היש הנברא שנתחדש דבר שנמצא בבחי' מציאות יש, משא"כ ההתחדשות שבבחי' החכמה היא שנמצא בבחי' מציאות אור, אלא שאין זה אור מתפשט, כי אם אור עצמי. וכן גם הביטול דחכמה הוא ביטול עצמי, והיינו, שהביטול אינו מצד איזה טעם והתבוננות (כמו הביטול שנעשה בהמדות), אלא הוא ביטול עצמי מצד עצמו ⁴²⁹ (וכמו שרואים באדם למטה, שיש בני אדם שהם בטלים בעצם, ואינם צריכים לענין של טעם והתבוננות כו'), ומשום זה היא כלי להשראת אוא"ס, כמ"ש רבינו הזקן בתניא ⁴³⁰ : שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בע"ח ⁴³¹ שאור א"ס ב"ה אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחילה בספי' חכמה, והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה.

ד) והנה

כיון שהחכמה היא בחי' עצמי, לכן נמצאת בחי' החכמה בכל דבר, וכמו שמכל דבר יכולים להוציא שמן כו', כי, להיותה בחי' עצמי הרי היא נמשכת בכל מקום ⁴³² . ועוד זאת, שכל המדריגות שלמעלה ממדריגת החכמה ישנם בחכמה, והיינו לפי שהחכמה היא בחי' עצמי לכן יש בה הכל, וכל מה שיש ונמצא בבחי' החכמה ה"ז בחי' העצמות של מדריגה זו, דכיון שהחכמה היא בחי' עצמי בעצם מהותה,

241

הנה כל מה שמתלבש בה הוא בחי' העצמות. ולכן גם התגלות כל המדריגות היא ע"י החכמה, אלא שענין הגילוי הוא עד כמה ששייך גילוי בבחי' העצם, והיינו, שגם הגילוי של כל הענינים הוא כפי שהם בהעצם. וזהו שגילוי החכמה הוא באופן של נקודה, דלכאורה, איך שייך שיהי' גם גילוי וגם נקודה, אך הענין הוא, שהגילוי בחכמה הוא באופן שכל דבר מתגלה כפי שהוא בעצם, ולכן הגילוי הוא באופן של נקודה ⁴³³ . והדוגמא לזה הוא מטיפת האב שיש בה מכל האברים ומכל הכחות והעצמות של הנפש, שזהו בחי' העצמות של כל הדברים. ודוגמתו למעלה היא בחי' החכמה, שנקראת טיפת אבא, שיש בזה הכל, והכל הוא בחי' העצמיות. ויתירה מזה, שאין זה רק כמו טיפת האב שכוללת רק מה שיומשך ויתגלה ממנה, אלא היא כוללת גם בחי' העצמיות שאינו יכול לבוא בבחי' התפשטות וגילוי, והדוגמא לזה היא נקודת הרושם, שלא זו בלבד שכוללת בעצמה כל מה שנתגלה אח"כ בסדר השתלשלות, אלא נמצא בה גם מבחי' העצמיות שאינו יכול לבוא בבחי' התפשטות וגילוי בסדר השתלשלות, בחי' העצם שלמעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו'. ובפרט ע"פ הידוע שנקודת הרושם הוא אות יו"ד דשם הוי' הכללי שבכללות המשכת הקו ⁴³⁴ , וגם החכמה היא אות יו"ד דשם הוי' ⁴³⁵ , ולכן יש להם שייכות זה לזה. אבל יש גם חילוק ביניהם, שנקודת הרושם היא בבחי' העלם, ואף שהכוונה בזה היא בשביל הגילוי ⁴³⁶ , מ"מ ה"ז נקודה העלמית, משא"כ נקודת החכמה היא בבחי' גילוי, אלא שהגילוי הוא באופן שמתגלה עצם הדבר, כי, כל ענין החכמה הוא גילוי, היינו, לגלות את כל הענינים כפי שהם מצד העצם. ולכן נקראת החכמה בשם זה (משא"כ חיצוניות הכתר, שנקראת בשם כה ⁴³⁷ ). וזהו גם שלעת"ל כתיב ⁴³⁸ ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי יתגלה בחי' העצמות שבכאו"א, ולכן לא יצטרך לקבל כו'.

ה) ועפ"ז

יתבאר גם מ"ש החודש הזה גו', דהנה, החודש קאי על ספירת המלכות, והזה קאי על ז"א (כנ"ל שז"א נקרא זה), והחודש הזה הו"ע יחוד ז"א ומלכות, יחוד שמשא וסיהרא (שזהו ענין

242

ראש חודש ⁴³⁹ ), ושרשו הוא מבחי' יחוד פנימי דחכמה ובינה ⁴⁴⁰ (כנ"ל שגם חכמה נקרא זה, ואדרבה, עיקר ענין "זה" הוא בחכמה), וע"י יחוד פנימי דחו"ב נעשה גם יחוד ז"א ומלכות, יחוד שמשא וסיהרא. ובענין היחוד פנימי דחו"ב שבר"ח הנה חודש ניסן הוא הראשון ⁴⁴¹ , שזהו שנאמר בו החודש הזה גו' ראש חדשים. וזהו גם מה שמבואר במאמרי אדמו"ר הצ"צ ⁴⁴² ואדמו"ר מהר"ש ⁴⁴³ בענין י"ב ראשי חדשים שהם כנגד י"ב צירופי שם הוי' (שהם מבחי' זה), שבר"ח ניסן מאיר צירוף שם הוי' כסדרו (משא"כ בשאר ראשי חדשים שצירוף שם הוי' אינו כסדרו), והיינו, ששם הוי' הוא בגילוי (שהרי שינוי הצירוף הו"ע של העלם) ⁴⁴⁴ , ולכן אז הוא עיקר הענין דהחודש הזה, שזה ענינו גילוי. ויש להוסיף, שהחילוק בין ב' הבחי' שנקראים בשם זה, ז"א וחכמה, הוא ע"ד החילוק בין פ"א זה לב"פ זה, כדאיתא במדרש ⁴⁴⁵ שבעוה"ז אמרו ישראל זה פעם אחת, זה אלי ⁴⁴⁶ , ולעת"ל יאמרו ב"פ זה, שנאמר ⁴⁴⁷ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו גו', והיינו ⁴⁴⁸ , דכיון שזה מורה על הגילוי, הנה ב"פ זה מורה שהגילוי הוא ממדריגה נעלית יותר, והיינו, שגילוי שם הוי' (זה) עכשיו הוא בחי' שם הוי' דלתתא, ולעת"ל יהי' גילוי בחי' שם הוי' דלעילא, ועד"ז הוא גם החילוק בין ז"א לחכמה, כי, ספירת החכמה, עם היותה ראשית ההשתלשלות, הרי עיקר ההשתלשלות מתחיל מספירת הבינה, ואילו החכמה היא למעלה מהשתלשלות ⁴⁴⁹ (ע"ד שם הוי' דלעילא). וע"ד החילוק שבין ד"פ אמת שלפני עזרת (שהם ד' אותיות שם הוי' דלתתא) וד"פ אמת שבעזרת (שהם ד' אותיות שם הוי' דלעילא) ⁴⁵⁰ , שזהו"ע אמת לאמיתו ⁴⁵¹ , והרי אמיתית ענין האמת הוא בחי' החכמה ⁴⁵² . ועיקר גילוי בחי' זו יהי' לעת"ל, שאז יתגלו כל הענינים, לא רק בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, אלא גם בחי' העצם שלמעלה משניהם.

243

ו) וזהו

גם מש"נ החודש הזה לכם , כי, כאשר ישנו הענין דהחודש הזה, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, שבשרשו הו"ע יחוד חו"ב, אזי נעשה לכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ⁴⁵³ , כי, מצד בחי' החכמה (יחו"ד חו"ב) שלמעלה מהשתלשלות, אין מקום ליניקת החיצונים ⁴⁵⁴ .

וענינו

בעבודה, כמבואר בתניא ⁴⁵⁵ שאוא"ס ב"ה מלובש בבחי' החכמה שבנפש האדם יהי' מי שיהי' מישראל, והו"ע נקודת היהדות שבכאו"א מישראל, ומצד זה יש בו ביטול עצמי ⁴⁵⁶ , היינו, לא רק ביטול שמצד טעם והתבוננות, או מצד זה שנמצא בד' אמות של מי שגדול הימנו, שביטול זה אינו שוה בכל, אלא יש בו חילוקי דרגות, שיש כאלו שהביטול אצלם הוא ביותר, ויש כאלו שאין אצלם הביטול כ"כ, ויש כאלו שאין אצלם ביטול זה כלל, משא"כ הביטול עצמי שמצד בחי' החכמה שבנפש שבו מלובש אוא"ס ב"ה, ישנו תמיד בכאו"א מישראל, ומתעורר כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה כו' [וכמו בימי הפורים, שעמדו במס"נ במשך כל השנה ולא עלתה בלבם מחשבת חוץ ח"ו, כדאיתא בתו"א ⁴⁵⁷ ], לעמוד בנסיון למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כגון להשתחוות לע"ז אף שאינו מאמין בה כלל בלבו.

ז) וזהו

החודש הזה לכם, שכאשר ישנו הגילוי דבחי' זה, אזי נעשה לכם (כנ"ל), ועז"נ ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שהגילוי דבחי' זה (שעי"ז נעשה לכם) נמשך על כל השנה. ועי"ז נעשה ענין הגאולה, כנ"ל שכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה, שזהו"ע יצי"מ, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ⁴⁵⁸ , בגאולה העתידה לבוא ע"י משיח צדקנו.

______ ● ______