מכתב כללי
מכתב כללי
(תרגום חפשי)
ב"ה, כ"ה אלול, ה'תשי"ט, שנת השבע
ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל
אשר בכל מקום ומקום
ה' עליהם יחיו
שלום רב וברכה!
ימים אלה, סופה של השנה החולפת ובעמדנו בהתחלת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הם זמן לחשבון הנפש על השנה שחלפה, ובהתאם להסך-הכל של החשבון, יש לקבל את ההחלטות הנכונות לשנה החדשה.
החשבון יכול להיות אמיתי, רק אם גם ההערכה של הכוחות והאפשרויות היא אמיתית. ככל שגדולות יותר האפשרויות שישנן ולא נוצלו, כך גדול יותר הצער, העבירה של אי-ניצולן, וכך צריכה להיות בתוקף יותר ההחלטיות שמכאן ולהבא ינוצלו האפשרויות במלוא המדה.
הזמן שלפני ראש השנה, ושל ראש השנה עצמו, אינו רק הזדמנות הדורשת חשבון הנפש בכללות, אלא היא גם מזכירה ודורשת הערכה פנימית עמוקה של הכוחות הנשגבים שיש לאדם – בתור אדם, בחיר הנבראים, ובתור יהודי שהבורא יתברך נתן לו תורת-חיים אלקית, שהרי ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם.
***
כאשר נברא האדם, הורה לו הבורא מיד מה הם כוחותיו ומהו תפקידו בעולם:
"מלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חי' הרומשת על הארץ".
לאדם ניתנו כחות לכבוש את כל העולם ולשלוט בו, ביבשה, בים ובאויר, והוא נצטווה לבצע את הדבר, זהו התפקיד שלו.
מה היא הדרך לשליטה בעולם, ומהי מטרתה ותוכנה? – מספרים חז"ל ומלמדים לנו:
כאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון – הנה הנשמה שלו, צלם אלקים, חדרה והאירה בו, וענין זה ועל ידו – שלט על כל הבריאה. כל הנבראים התכנסו כדי להכתיר את האדם בתור בוראם. אך אדם הראשון הוכיח להם את טעותם ואמר להם: "בואו נשתחוה – לפני ה' עושנו".
***
השליטה על העולם שניתנה לאדם כתפקיד ושליחות, ענינה לרומם את הסביבה, העולם כולו, כולל החיות והבהמות, לשימושה של האנושות האמיתית, אנושות החדורה ומוארת בצלם אלקים, בנשמה, חלק אלוקה ממעל ממש – דבר המביא את כל הבריאה להכרה ש"ה' עושנו".
מובן מאליו, שלפני שהאדם מתעסק בשליטה על העולם, מוכרח הוא תחלה לשלוט על עצמו, על הארציות והחייתיות שבטבעו. וענין זה נעשה ע"י קיום הוראות התורה, תורת-חיים – מורה דרך בחיי היום-יום, כך שהגשמיות והחומריות נעשים חדורים ומוארים באור של – ה' אלקינו ה' אחד.
הקב"ה ברא אדם אחד, ולאדם אחד ויחיד זה מסר את התפקיד האמור והמשימה האמורה. כאן טמונה המשמעות העמוקה אך ברורה, שאדם אחד – כל אדם – מסוגל "לשלוט על העולם".
אם אדם לא ממלא את תפקידו, הוא לא מנצל את כחותיו האלקיים הבלתי מוגבלים – אין זה רק הפסד אדיר וכשלון אישי, אלא הדבר נוגע לגורל העולם כולו.
***
בימי חשבון הנפש, כאשר מתבוננים, שכל אחד מאתנו – ע"י מילוי הוראות בורא העולם בתורתו – יש לו אפשרות לכבוש עולמות, צריך כל אחד להעמיד לעצמו את השאלה, עד כמה פעל בשנה החולפת בכיוון זה, שזוהי השליחות האלקית ומטרת חייו, ועד כמה עדיין נשאר חייב, ולקבל את ההחלטות המתאימות לשנה החדשה.
וה' הרואה ללבב, בראותו את התוקף של החלטות טובות אלה, יתן את ברכתו שיקיימו אותן במלוא המדה – בשמחה ובטוב לבב, בהרחבה בגשמיות וברוחניות.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
מנחם שניאורסאהן בס"ד. שיחת ליל כ"ט אלול, ה'תשי"ט .
בלתי מוגה
א . מהתחלת השנה מדברים אודות "ופרצת",
ואעפ"כ – אינני יודע מהי הסיבה לכך, ולמאי נפק"מ, אבל – בנוגע לפועל, הנה במשך כל הזמן לא נראית עדיין שום הזזה!
מה עוד יכול הנני לעשות בזה?! – דברתי, בקשתי וכתבתי, פעם ופעמיים ועד עשרה פעמים, ובמשך השנים אולי גם עד מאה פעמים, ולפועל, לא נעשה מאומה, לא בענינים הפרטיים, ולא בענינים הכלליים.
בענינים הפרטיים – היו מונחים ב"קטנות", דברים קטנים,
– וכמשל כ"ק מו"ח אדמו"ר1 אודות שנים שמבקשים "פנינים" ("פּערל"), האחד רוצה (תבשיל הנקרא) "פּערל" (גריסים) בתוך המרק... והשני רוצה מחרוזת פנינים שעונדים על הצוואר! –
ובפרט בענינים הכלליים שבהם לא הי' כלל "ופרצת", כי אם באופן של צמצום; יותר צמצום או פחות צמצום.
ובעמדנו ביום האחרון של שנת תשי"ט – הנני להציע ההצעה דלקמן.
ב . ובהקדמה:
באמת2 מצינו בפסוק3 שיום הכיפורים נקרא בשם ראש השנה. אמנם, בפסוק אפשר לפרש שמדובר אודות שנת היובל4. אבל ע"פ ביאור הצמח צדק5 הרי כן הוא בכל שנה6.
גם ע"פ נגלה שייך יוהכ"פ לר"ה – כפי שמצינו בענין שילוח עבדים, ש"מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדיןלאדוניהם, אלא אוכלין ושותין .. כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן"7.
ויש בזה ב' הסברות ע"פ נגלה:
א) ענין היובל נעשה ביוהכ"פ ע"י תקיעת שופר, והיינו, שביוהכ"פ נתברר שבר"ה הי' השחרור8.
– ע"ד החילוק בין צדיקים גמורים ובינונים, ש"בינונים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ"9, וביוהכ"פ זוכים בדין –
ב) הר"ן בר"ה10 מבאר ענין זה, שהשחרור הוא ע"י תקיעת שופר דיוהכ"פ שהוא ר"ה לענין השחרור, ומה שמר"ה אינם משתעבדים ואוכלים ושותים, הרי זה הוספה משנה שעברה והכנה להשחרור.
הנפק"מ בין שני ההסברים היא: לפי ההסבר הראשון, נמצא, שמר"ה מתחילה השנה החדשה, אלא שזה תלוי בהבירור דיוהכ"פ. ולפי ההסבר השני, נמצא, שעד יוהכ"פ שייך לשנה שעברה.
וענין זה הוא לא רק בשנת היובל, אלא כן הוא גם בכל שנה – שבפנימיות הנה יוהכ"פ הוא ראש השנה, וכפי שמצינו שענין סליחת העונות דשנה שעברה נעשה ביוהכ"פ.
ג . בהתאם לכך הנני להציע, אשר, מהיום ועד יוהכ"פ (ועד בכלל), יום המיוחד בשנה, שהוא למעלה ממדידה והגבלה – יעסקו בתורה ותפלה באופן של "ופרצת",
– שהרי יש להתחיל בענין הפנימיות, שזהו הענין ד"ופרצת" ששייך לפנימיות, כי, חיצוניות היא היפך ענין "ופרצת", כיון שזהו ענין של הגבלה, והו"ע שבעת ימי הבנין, שבעת המדות, כמ"ש11 "כי אמרתי עולם חסד יבנה"; וע"י ההתחלה בענין הפנימיות, תחדור הפנימיות ותבקע ("דורכברעכן") את החיצוניות, ועד ש"פרזות תשב ירושלים"12 –
שבמשך כל כ"ד שעות המעת-לעת יעסקו בתורה, תפלה ואמירת תהלים, עי"ז שיסדרו (עד כמה ששייך ענין של "סדר" ב"ופרצת") משמרות, באופן שלא יזיק לבריאות הגוף, של שנים-שלשה בחוריםלכל-הפחות, שיעסקו בתורה, תפלה ואמירת תהלים, במשך כל שעות היום והלילה.
ד . ועי"ז יתן השי"ת, אשר, כל ההמשכות וההשפעות שנמשכו בשנת תשי"ט – שהיתה שנת השבע, שנה ועיבורה, שנה תמימה ושנה מלאה – ולא ניצלו אותם (ואדרבה, הי' ענין של הגבלה), הנה בכח התורה יכולים בנ"י למלאות זאת, שיומשכו כל ההמשכות וההשפעות,
וימשיכו הענין ד"ופרצת" על השנה החדשה, בגשמיות, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי, ובאופן ש"אתה מחוייב לעשרו"13, וגם ברוחניות למטה מעשרה טפחים,
ותהי' שנת גאולה, עי"ז ש"יעלה הפורץ לפנינו"14.
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
**********
הערות
- 1. ראה גם מכתב כ' מנ"א שנה זו (אג"ק חי"ח ע' תקא).
- 2. סעיף זה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ט ע' 387. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, ופרט מהנחה בלתי מוגה.
- 3. יחזקאל מ, א. וראה תוד"ה ואת – נדרים כג, ב. רא"ש סוף יומא.
- 4. פרש"י עה"פ – מערכין יב, א.
- 5. שיום הולדתו בערב ראש השנה (מהנחה בלתי מוגה).
- 6. ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, א – בהגהה: "יוהכ"פ נק' ג"כ ר"ה בכתוב, והוא בחי' .. פנימיות .. ובראש השנה בסוד החיצונית". וראה גם שם סד, א.
- 7. ר"ה ח, ב.
- 8. עיין טורי אבן לר"ה שם.
- 9. שם טז, ב.
- 10. עיין בחי' הר"ן לר"ה שם (ח, ב) ד"ה מכאן.
- 11. תהלים פט, ג.
- 12. זכרי' ב, ח.
- 13. ע"פ כתובות סז, ב.
- 14. ע"פ מיכה ב, יג.
נדרים כ״ג ב - הטקסט מספריא
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הָרוֹצֶה שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ חֲבֵירוֹ וּמְסָרֵב בּוֹ וּמַדִּירוֹ — נִדְרֵי זֵירוּזִין הוּא. וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִתְקַיְּימוּ נְדָרָיו כׇּל הַשָּׁנָה, יַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיֹאמַר: כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר יְהֵא בָּטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.
אִי זָכוּר, עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, וְקַיֵּים לֵיהּ לְנִדְרֵיהּ! אָמַר אַבָּיֵי, תָּנֵי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.
רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא יָדַע בַּמֶּה הִתְנָה. וְהַשְׁתָּא קָא נָדַר. אִי זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, וְאָמַר ״עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר״ — נִדְרֵיהּ לֵית בֵּיהּ מַמָּשָׁא. לֹא אָמַר ״עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי נוֹדֵר״ — עַקְרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְקַיֵּים לְנִדְרֵיהּ.
רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: תַּנָּא קָא מְסַתֵּים לַהּ סַתּוֹמֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים, וְאַתְּ דָּרְשַׁתְּ לֵיהּ בְּפִירְקָא?!
אִיבַּעְיָא לְהוּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אוֹ לָא? וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר פְּלִיגִי, הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ, אוֹ לָא? תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ
The Gemara answers: The mishna is incomplete and is teaching like this: In the case of one who wants another to eat with him, and he urges him to do so and makes a vow with regard to him, this vow is included in the category of vows of exhortation, which do not require dissolution. And in addition, one who desires that his vows not be upheld for the entire year should stand up on Rosh HaShana and say: Any vow that I take in the future should be void. And this statement is effective, provided that he remembers at the time of the vow that his intent at the beginning of the year was to render it void.
The Gemara asks: If he remembers at the time of the vow that his intent at the beginning of the year was to render it void but still makes the vow, then he has uprooted his stipulation that all his vows are void and has upheld his vow. Why, then, does it state that the vows are void in this case? Abaye said: Teach: And this statement is effective, provided that he does not remember at the time of the vow that his intention at the beginning of the year was to render it void.
Rava said: Actually, say as we said initially, that he does remember his stipulation at the time of the vow. With what are we dealing here? It is a case where he stipulated a condition on Rosh HaShana rendering void vows that he would make later in the year, but he did not know with regard to which vows he made the stipulation, and now he makes a vow. If he remembers at the time of the vow and says: I am vowing in accordance with the initial intention, when I stipulated that all vows should be void, his vow has no substance. However, if he did not say: I am vowing in accordance with the initial intention, then he has uprooted his stipulation and upheld his vow.
The Gemara relates that Rav Huna bar Ḥinnana intended to teach this topic at the Festival lecture, so that everyone would learn this manner of rendering vows void on Rosh HaShana. Rava said to him: The tanna of the mishna conceals it and does not say it explicitly, despite the fact that it is studied by Torah scholars, in order that the public not treat vows lightly, and you teach it publicly at the Festival lecture?
§ A dilemma was raised before the scholars: Do the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer ben Ya’akov in the mishna or not? And if you say that they disagree with him, is the halakha in accordance with his opinion or not? The Gemara suggests a proof: Come and hear, as we learned in a mishna (63b): One who says to another:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.

