ר"ד, תמוז ה'תשי"ג.
בס"ד. ר"ד*, תמוז ה'תשי"ג.
– לפני הנשים מוואסטער, בחדרו הק' –
בלתי מוגה
א . מהתפקידים המיוחדים שהתורה מדגישה במדה חזקה, הוא, עבודת הפעולה וההשפעה על הזולת, כלומר, להחדיר בקרב יהודי נוסף רגש של קירוב אל התורה, לנטוע בתוכו אהבה וחיבה אל היהדות, כך, שהתמסרותו אל ציוויי והוראות התורה תהי' חדורה חשק והתלהבות.
אף על פי אשר תפקיד האמור מוטל הוא על כל בני ובנות ישראל – האנשים והנשים – בשווה, מכל מקום, נמסר לנשי ישראל חלק גדול יותר באחריות זו, כי מכיון שבעצם טבען חוננו הן עם תכונת האהדה והחמלה, הרי הן מוכשרות יותר לבצע ולהגשים את התפקיד של קירוב בני ובנות ישראל אל התורה ומצוותי'.
ב . ובפרטיות יותר:
הפעולה וההשפעה על הזולת ליישר ולהיטיב את הנהגתו – יכולה להיות באחת משתי דרכים1: אם ע"י אמצעים תקיפים או מתוך אמצעים מתונים ועדינים; אם באמצעות תוכחות והאשמות תמידיות, או ע"י דיבורים רכים ונוחים. נתיב התורה – היא דרך השלום והקירוב דוקא, כפי שכתוב2 "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום".
זאת ועוד:
מכיון שהקב"ה הוא טוב, רצונו וחפצו אשר גם אלו העושים את עבודתו – יקיימו את תפקידם מתוך עדינות וחסד. אי לכך, בהכרח שכאשר מישהו ממלא את התפקיד של קירוב בנ"י לדרך התורה והמצוות – יעשה זה מתוך תנועה של אהבה וקירוב, אשר ע"י זה, מילוי הוראות התורה ע"י המקורב נעשה מתוך שמחה וטוב-לב.ומכיון שטבע הרכות והעדינות היא היא המאפיינת את תכונת נפשן של הנשים, כאמור לעיל – מובן מכך, שנשי ובנות ישראל הן מתאימות ומוכשרות יותר לפעול ולהשפיע על יהודים אחרים לנהל ולהדריך את חייהם לפי התורה.
ג . תפקידן המיוחד של הנשים האמור לעיל – בא לידי ביטוי מוחשי בעניני רפואת הגוף, אשר מזה יובן גם דוגמתו ביחס לרפואת הנפש.
ובהקדמה – שכל בן-אדם מורכב גוף ונפש, ואע"פ שהם שני מרכיבים שונים בחיי האדם, בכל זאת, מכיון שהם מתחברים ומתאחדים יחד בתוך האדם, קיים ביניהם חיבור וקשור אדוק.
והנה, כאשר מישהו חולה, רח"ל, בגופו – זקוק הוא להתייעץ עם רופא, אשר בידעו את הגוף וצרכיו, בכחו לאבחן את טיב המחלה ולקבוע את התרופה הנדרשת לריפוי החולי. ואף שבדרך כלל רושם הרופא את התרופה המתאימה עבור החולה, ותו לא, ישנם כמה וכמה מקרים – ל"ע – שבהם מביע הרופא את הצעתו שטיפול החולה יהי' בבית הרפואה.
הסדר הנוהג בבית הרפואה הוא, שלמרות אשר הרופא הוא הקובע את אופי הטיפול כו', מכל מקום, הטיפול עצמו אינו נעשה, ברוב המקרים, אלא ע"י האחות, אשר המציאות בפועל היא, שהעבודה בשטח זה (מלאכת הטיפול הנעשית ע"י אחות) "שייכת" – ברובה המכריע – לנשים ובנות. עובדא קיימת, שבכל בתי הרפואה הקיימים, כל האחיות – למעט מקרים יוצאים מן הכלל – הן נשים ובנות.
וטעם הדבר – מכיון שהנשים, מחמת טבען ואופיין המהותי, מתאימות ומוכשרות יותר למלאכת הטיפול, שכן, בזכות תכונת האדיבות והסבלנות שהוענקו בהן, ובגלל תכונת טוב-הלב המאפיינת אותן, בכחן ובאפשריותן לפעול שהטיפול יתקבל אצל החולה מתוך נעימות ונוחיות, עד כדי כך, שאפילו כאשר טעם התרופה מר הוא, יש בכחן של האחיות ליצור אווירה של עדינות אצל החולה המסירה ומבטלת את הרגשת הפחד השוררת אצל החולה בגלל תרופה זו.
וכשם שהדברים אמורים בנוגע לרפואת הגוף – כך הם ביחס לרפואת הנשמה:
"כמו שיש לגוף בריאות וחולי" כך "יש לנפש בריאות וחולי". ו"כמו שהחולים הגופניים, כשידעו חלים ולא ידעו מלאכת הרפואות,ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו . . ויכריחום לקחת דברים הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופותם . . כן חולי הנפשות, צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות . . וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מדות הנפש כו'"3, כי, רק זה המכיר ויודע טיב צרכיו הרוחניים של יהודי – יש בכחו לרפאותו מחולי נפשו.
וכללות נקודת הענין – שבריאותו הרוחנית של כל יהודי תלוי' בקיום המצוות, ולכן, כללות הרפואה לחולאי הנפש באה באמצעות הקירוב אל התומ"צ.
וע"פ האמור לעיל (ס"ב) שהדרך הנכונה לעבודה זו היא מתוך אהבה וחיבה – מובן, שכשם שבנוגע לרפואת הגוף, ניתן הטיפול ע"י הנשים דוקא בגלל תכונה מיוחדת זו הקיימת בהן, כך הם פני הדברים גם ביחס לרפואת הנפש, שהטיפול הרוחני (עבודת הקירוב) נפעלת בכשרון והצלחה יתירה כאשר הוא נעשה באמצעות נשי ובנות ישראל.
וכשם שתכונה האמורה בטיפול חולאי הגוף באה לידי ביטוי במיוחד כאשר הטיפול כרוך, רח"ל, בתרופה מרה (כאמור לעיל), כך הוא גם ביחס לטיפול חולאי הנפש, שייחודיותה של האשה הוא בכך, שבכחה לפעול על יהודים אחרים לבצע אפילו משימה רוחנית ("טיפול" רוחני) המשוערת אצלם כתפקיד קשה ש"טעמו" מר.
ד . שליחותן המיוחדת של נשי ישראל האמורה לעיל – מתחילה, לכל לראש, ביחס למשפחותיהן עצמן:
מחובתה ומאחריותה של כל אשה – להתמסר אל צרכי "בריאותם" הרוחנית של בני משפחתה, אשר ע"י השימוש בתכונות נפשה המיוחדות שחוננה בהן (כנ"ל בארוכה) בכחה ויכלתה להעניק את ה"טיפול" הנדרש באופן המתאים, בכדי להדריך ולקרב כאו"א מבני משפחתה אל התורה.
ועל פי פתגם הבעל-שם-טוב, אשר כל בני ובנות ישראל הם כמו אחים ואחיות השייכות למשפחה אחת, מובן, שפעולת הקירוב צריכה להתפשט גם מחוץ לגבולות המשפחה הפרטית עד שתקיף את כל שכבות עמנו בני ישראל.
ה . השי"ת יעניק לכן ולמשפחותיכן קייץ בריא ושמח.ויהי רצון, שיהיו לכן בתים יהודים חסידיים, שמציאותם תהי' חדורה עם שמחה וטוב לבב, עד שבתים אלה יהוו דוגמא חי' בולטת לכל רואיהם.
תעשו מוואסטער עיירה יהודית חסידית ("מאַכט פון וואסטער אַ אידישע חסיד'ישע שטאָט"), "אַז פון שיקאַגאָ קיין פילדלפי' קיין פּיטסבורג זאָל מען זיך דערוויסן און אָנדייטן אַז וואסטער איז אַ אידישע חסיד'ישע שטאָט".
וכאמור – קייץ בריא ביחד עם משפחותיכן.
יהי רצון שתרוו נחת מבניכן ובנותיכן, נחת יהדותי, נחת הנראית וגלוי' לכל אחת מכן.
[וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:] בודאי תמסרו דרישת-שלום לבעליכן4.
**********
הערות
- *. נערכה ע"פ רשימה שבה תורגמו דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א מאידית לאנגלית*. בראש הרשימה צויין "תמוז", וכ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בגוכתי"ק: " תשי " ג . ר " ד לפני הנשים מוואסטער " (המו"ל).
- 1. ראה גם סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 433 ואילך. וש"נ.
- 2. משלי ג, יז. וראה רמב"ם הל' חנוכה בסופן. *) ראה לקמן הערה 4 .
- 3. שמונה פרקים להרמב"ם פ"ג. וראה גם רמב"ם הל' דעות רפ"ב.
- 4. לאחרי שיצאו הנשים מחדרו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א – נשארה הרבנית רחל פאָגעלמאַן (שהביאה את קבוצת הנשים לבקר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א) ב"יחידות", ובתוך הדברים הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א לערוך רשימה שבה הדברים יתורגמו לאנגלית ולפרסמה. והוסיף כ"ק אדמו"ר שליט"א: בודאי תמשיכו לארגן שיעורי-לימוד לנשי ישראל בוואסטער*, וכדאי ונכון ביותר לכלול בכל שיעור הלכה משולחן-ערוך. נוסף לכך יש להשתדל להכין חומר מסודר עבור שיעורי לימוד הנ"ל, כדי שגם אחרים יוכלו להשתמש בזה. במענה לשאלתה, אם השיעורים שמוסרת יהיו גם במסגרות אחרות (כמו "הדסה" וכיו"ב), ענה כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכל השיעורים יהיו במסגרת אירגון נשי חב"ד שבעיר וואסטער (המו"ל). *) הקבוצה שהגיעה לכ"ק אדמו"ר שליט"א היו מתכנסות ללימוד שיעור שבועי עם הרבנית הנ"ל .
משנה תורה, הלכות דעות ב׳ - הטקסט מספריא
חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים וכן ישעיהו אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר ועליהם נאמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו.
וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה.
ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד ולפיכך צוו חכמים מאד מאד הוי שפל רוח ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ועוד אמרו בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ובעלי כעס אין חייהם חיים לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם ואפילו בצרכי הגוף לא ירבה אדם דברים ועל זה צוו חכמים ואמרו כל המרבה דברים מביא חטא ואמרו לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים והוא שצוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה אבל אם היו הדברים מרובין והענין מועט הרי זו סכלות ועל זה נאמר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים.
סייג לחכמה שתיקה לפיכך לא ימהר להשיב ולא ירבה לדבר וילמד לתלמידים בשובה ונחת בלא צעקה ובלא אריכות לשון הוא שאמר שלמה דברי חכמים בנחת נשמעים.
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי כיצד לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו ואפילו מלה אחת של פיתוטי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות.
לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות ולא עצב ואונן אלא שמח כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה וצוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון ולא עצב ובטל ממלאכה אלא בעל עין טובה ממעט בעסק ועוסק בתורה ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו ולא בעל קטטה ולא בעל קנאה ולא בעל תאוה ולא רודף אחר הכבוד כך אמרו חכמים הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם כללו של דבר ילך במדה הבינונית שבכל דעה ודעה עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות והוא ששלמה אמר פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

