148
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לא זו בלבד שהסל קשור לביכורים במעשה הנתינה, אלא הוא הופך להיות כדבר אחד עם הביכורים והבאתם21: שלמות הביכורים ושלמות קיום מצוותם – הבאת ביכורים – הוא דוקא22 כאשר הפירות מובאים בכלי, וכשהכלי נעשה כחלק23 מן הביכורים. כלומר, הקשר ביניהם איננו רק בפועל ובפעולה (כפי שמובן באופן השני ובאופן השלישי), אלא הם הופכים להיות למציאות אחת.
את זאת מבהיר הרמב"ם בכך שהוא קובע את ההלכה "הביאם בכלי מתכות..." בהמשך להלכה הקודמת "הביכורים טעונין כלי", בשונה מן המשנה, שבה מובא הענין כהלכה נפרדת לגבי אופן ההבאה של עשירים ושל עניים. כלומר, שהכלי קשור ונעשה מציאות אחת עם הביכורים. ובהלכה זו אין הבדל בין סוגים שונים של כלים.
ההבדל שמציין הרמב"ם בין "כלי מתכות" לבין "כלי ערבה וחלף" הוא רק בכך שב"כלי מתכות" יש דין מיוחד24, כפי שמדייק הרמב"ם בלשונו "חוזר הכלי לבעליו"25 – כלומר, מצד הביכורים ומצות הבאתם הופך הכלי, כולל כלי מתכות*, להיות מציאות אחת עם הביכורים26, ודוקא כך מתקיימת "מצות עשה להביא ביכורים למקדש"27, ורק לאחר מכן הרי בכלים אלו "חוזר הכלי לבעליו", ואיננו נשאר בבעלות הכהן. לעומת זאת, ב"כלי ערבה וחלף וכיוצא בהן", הכלי איננו חוזר, והוא נשאר כדבר אחד עם הביכורים גם לאחר מכן.
לגבי הסיבה להבדל זה יש להסביר: במקרה של כלי מתכות, הרי כיון שהקשר ביניהם לבין הביכורים הוא רק מפני ההלכה ש"הביכורים טעונין כלי", לפיכך קשר זה בין הכלי לפירות הביכורים הוא רק לגבי קיום המצוה – הבאת ביכורים "בית ה'
הערות
- 21. אבל לא בקדושתם (והקליפות וכו' יוכיח) – שלא נמצא בשום מקום חידוש גדול זה.
- 22. להעיר מחדא"ג מהרש"א ב"ק שם.
- 23. להעיר מדין תוספת ועיטור בכורים (שברמב"ם שם פ"ב הי"ח) לפי הצפע"נ מהד"ת (ח, ד). וי"ל דשאני עיטור בכורים דמצד חשיבותם אין לומר עליהם דבטלים אגב בכורים לגמרי. ולהעיר גם מב' סוגים בהתורים ובני יונה שהיו מביאים עם הבכורים (ראה רמב"ם הנ"ל הערה 17). ואכ"מ.
- 24. להעיר ממאירי ב"ק שם: כבר ידעת שהבכורים טעונים הבאה בכלי כו' ומכל מקום אם היו מביאין אותם בכלי מתכות היו הכלים חוזרין לבעלים ואם כו' הסלים לכהנים. שמלשונו משמע שמצד הדין ש"הבכורים טעונים כלי" הי' צ"ל כל הכלים לכהנים.
- 25. וברע"ב שם: וקלתות של עשירים מחזירים להן. וראה תוי"ט וחידושי אנשי שם למשנה בכורים שם.
- *. משא"כ להאופנים הנ"ל (ס"ג), מלכתחילה אין בכלי מתכות דין נתינה לכהן. – ומובן בפשטות הא שבמשנה וספרי לא נזכר כלל מה עושים עם קלתות של כסף כו' דהעשירים.
- 26. להעיר מהל' שבת שהכלי בטל להנמצא בו ותלוי אך בשיעורו (משנה שבת צג, סע"ב. רמב"ם הל' שבת ספי"ח), גם כלי זהב.
- 27. לשון הרמב"ם הל' ביכורים רפ"ב. וראה רמב"ם שם ה"כ וברדב"ז שם.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להביא בכורים למקדש ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.
אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ והם החטים והשעורים והענבים והתאנים והרמונים והזיתים והתמרים ואם הביא חוץ משבעת המינין לא נתקדשו.
אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר [ואם הביא שלא מן המבחר] כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו.
אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פרי האדמה [ולא משקה] ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו.
הקרובים לירושלים מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקין מביאין אותן גרוגרות וצמוקין.
אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת.
אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו אחד הנטוע ואחד העולה מאליו שנאמר בכורי כל אשר בארצם.
הפירות של שותפין חייבים בבכורים שנאמר בכורי כל אשר בארצ' [אשר יביאו] .
הגדל בעציץ אע"פ שהוא נקוב והגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה.
הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו לתוך שדה חבירו או לרשות הרבים או שהיה נוטע בשדה חבירו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך אינו מביא בכורים לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד שברשות האחרון שנאמר בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.
נתן לו חבירו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה הרי זה מביא בכורים ואם היה האילן סמוך למצר חבירו או נוטה לשדה חבירו אף על פי שחייב להרחיק הרי זה מביא ממנו וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.
האריסין והחכירין ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין מהן ארצותם בפחות והגזלנין אינן מביאין בכורים ואפילו נתייאשו הבעלים שנאמר בכורי אדמתך.
הקונה אילן בתוך שדה חבירו אינו מביא לפי שאין לו קרקע שלשה יש לו קרקע ואע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה קרקע קנה אילן אחד וקרקעו ה"ז מביא.
הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע הרי זה מביא בכורים שהרי יש לו קרקע ופירותיה מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח הרי זה מביא שהרי יש לו קרקע ופירותיה.
המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם כמו שביארנו.
אשרה שבטלה אין מביאין ממנה בכורים שהבכורים כקדשי מקדש הן.
הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו.
הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספת כבכורים במה דברים אמורים כשהביא מא"י אבל אם הביא מעבר הירדן או מסוריא אינה כבכורים ואף על פי שאינה כבכורים אינה נאכלת אלא בטהרה ואין מעטרין את הבכורים בכ"מ אלא משבעת המינים.
כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו רמון שבכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכן ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפרישם אחר שנתלשו ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש בכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאבוד וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש.
המפריש בכוריו ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו חייב להפריש אחרים תחתיהם שנאמר תביא בית י"י אלהיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית.
המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח ה"ז מותר לשלחם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.