131
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המקור להלכה זו, הוא מאמר רבי נתן המובא כמה פעמים בש"ס16, אותו מסיים רבי נתן: "והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן"17. ואין מובן: מדוע לא מביא הרמב"ם גם את סיום המאמר, המבטא יותר את גודל החטא כאשר האדם לא נשאל על הנדר (ובמילא – מקיימו), שכאשר מקיימים את הנדר18 – כאילו מקריבים קרבן על הבמה19?
התמיהה גדלה לאור העבודה – שבטור ושולחן ערוך20 הדבר כן21 מובא22!
הרדב"ז23 מסביר, שאת המשך המאמר של רבי נתן "והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן" מפרש הרמב"ם באופן הבא: "אם הוא ירא שמא יבא לידי מכשול ומקיים נדרו ואינו שואל
הערות
- 16. ראה לעיל הערה 12.
- 17. כ"ה בנדרים כב, א (לגירסת הע"י), יבמות וגיטין שם. ובנדרים נט, א. ס, ב (וכ"ה בפרש"י שם כב, א ד"ה ברישא פתחינן) – "כאילו מקטיר עלי'".
- 18. ראה ר"ן נדרים (כב, א) ד"ה והמקיימו "כלומרשאינונשאלעליוכאילוכו'".ועד"זברש"י גיטין שם ד"ה והמקיימו (וד"ה שלאח"ז). וראה גם פרש"י יבמות שם ד"ה כאילו הקריב. תוס' רי"ד גיטין שם. וראה הלשון בטור ובשו"ע שבהערה 20.
- 19. ואין לתרץ לפי שהרמב"ם (בספר היד) אין ענינו להעתיק כל הלשון דמרז"ל כ"א רק מה שנוגע להלכה. והנפק"מ להלכה מדברי ר"נ ד"המקיימו כאילו הקריב עלי' קרבן" הוא שצריך להשאל על נדרו (כבנדרים נט שם. וראה מקומות שבהערה שלפנ"ז), וזה כתב בפירוש כי מכיון שהרמב"ם מביא התחלת המאמר "כל הנודרכאילובנהבמה",להדגישחומרעניןהנדרים בכדי שיהא האדם זהיר מלנדור, הו"ל להעתיק גם סיום מאמרו, שמביא גם לתוס' זירוז שלא לנדור נוסף על אשר אם עבר ונדר שישאל עליו.
- 20. יו"ד סי' רג ס"ג. וכן הובא בראב"ד סוף הל' שבועות. סמ"ג מל"ת רמב בסופה.
- 21. ההוספה בטושו"ע "הנודר כאילו בנה (בונה) במה בשעת איסור הבמות" הוא (בלשון הב"ח שם) "לפי שהרא"ש (נדרים כב) פירש כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות (לכן כתב רבי' כו')". וכ"ה ברש"י יבמות וגיטין שם: ר"ן נדרים שם (ראה ב"י וב"ח לטור שם). וי"ל (וראה ב"ח שם) שמביאו – כדי לשלול הפירוש (רש"י נדרים כב, א) כאילו בנה במה "לעבודת כוכבים"*. וברמב"ם י"ל דלא פירשו, כי מעתיק דברי התלמוד כצורתם וכלשונם (וראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ה). ולהעיר שהרמב"ם מקדים אמרו חכמים.
- 22. עוד שינוי בין הרמב"ם וטושו"ע: ברמב"ם באה ההלכה ד"כל הנודר כאילו בנה במה" בסוף הל' נדרים, ובטושו"ע – בתחלת הל' נדרים. ויש לומר ע"פ המבואר כמ"פ החילוק בין הרמב"ם והשו"ע (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 402. ועוד), דהשו"ע ענינו בכדי שהאדם ידע את המעשה, ולכן מתחיל בחומר ואזהרת הנדרים, שנוגע למעשה בפועל שאינו רצוי להדיר (ואיזה נדרים משובחים – ראה לקמן שוה"ג להערה 30). ורק אח"כ באו פרטי הלכות נדרים: משא"כ ספר היד להרמב"ם הוא כמ"ש בהקדמתו "חיבור זה מקבץ לתורה שבע"פ כולה .. שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואח"כ קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה כו'", היינו לימוד וידיעת הדינים. ולכן כתב הסדר כמו שהוא בידיעת הדינים, שמתחיל בהגדרת ענין הנדרים, פרטי הדינים דנדרים, ולבסוף ההלכות – מוסיף בנוגע למעשה, מתי לנדור או שאין לידור כלל וכו' (ועד"ז הוא בסוף כל הלכה שבספר הפלאה. וכ"ה בכ"מ ברמב"ם).
- 23. סוף הל' שבועות. וראה גם מגדל עוז שם.
- . ולהעיר מרש"י סוטה ד, סע"ב (ד"ה במה) – וראה תוס' שבהערה 13 – זהר חדש רות צ, סע"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.