101

רצון ה' שבמצוות – שבו אין הבדלים, ובענין זה שוות כל המצוות. ב) העונג של הקדוש־ברוך־הוא (הפנימיות של הרצון שבמצוות) – ו"עונג העליון" שונה בכל מצוה.

בדומה⁵⁰ להבדל שבין הרצון והעונג בנפש האדם, שבכוח הרצון אין הבדלי דרגה, תקפו של הרצון זהה בכל ה"רצונות", ואילו בהרגשת התענוג יש הבדלים, שבכל דבר יש סוג אחר של תענוג.

ולכן יש מעלה בכוונה היחודית של המצוות על פני הכוונה הכללית⁵⁰, משום שבה קיים העונג של הקדוש־ברוך־הוא, כאמור לעיל, ש"נתאוה הקדוש־ברוך־הוא" דוקא בדירה בתחתונים, הניתנת להשגה באמצעות המשכת האור האלקי גם בפנימיות כל דבר⁵¹.

ח. המשפט – מקור התענוגים

אמנם, בכל מצוה קיימת המעלה של "משפט", מצד הכוונה המיוחדת והמשמעות המסויימת של מצוה זו, אך מעלה זו קיימת באופן מיוחד ב"משפט" כפשוטו.

שהרי⁵² העונג האלקי המלובש במצוות (בכל מצוה עונג מסויים אחר), הוא הארה בלבד מהעונג של הקדוש־ברוך־הוא, המאוחד עם מהותו ועצמותו יתברך. והרי הקדוש־ברוך־הוא עצמו אין בו הבדלים והתחלקות וכדומה, אלא הוא "מקור התענוגים", שמשם נמשכת "הארה במצוות לכל בחינה כמדרגתה".

וזהו היחוד ב"משפט" – "שופטים ושוטרים תתן לך" – שאין הכוונה רק לענין המסויים של המשפט, אלא לענין הכללי בקשר לתורה ולמצוות בכלל (כפי שהוסבר לעיל בהרחבה בסעיף ד). ולכן נאמר על כך "אני ה' אוהב משפט" – כי כאן אין מתגלית רק הארה של עונג העליון, כבכל מצוה מסויימת, אלא כאן מתגלה מקור התענוגים, ה"נתאוה" של עצמותו יתברך.

וזוהי הסיבה לכך שהמשפט ניתן לישראל דוקא משום "נער ישראל ואוהבהו" – דוקא משום המעלה של הקטנות וההתבטלות – כי ההתקשרות למקור התענוגים איננה⁵³ באמצעות עבודה של טעם והרגשת העונג, שבה מורגשת ישותו ומציאותו של האדם, אלא להיפך: דוקא על ידי פשטות מתקשרים לפשטות המוחלטת של מעלה⁵⁴.