93

א) מביא דוקא את הדוגמא "צרם אוזן בכור", ואינו מציין דוגמא של מום אחר, כי בכך מדגיש רש"י שלא נוצר כאן על ידי הטלת המום דבר מתועב בבכור, ואפילו לא במשמעות הגשמית כפשוטה. כי צרימת האוזן אינה מום אשר פוגע בדרך כלשהי בבהמה ובתפקודה, ולהיפך: צרימת האוזן נפוצה ונהוגה אפילו אצל בני אדם³⁷.

ב) רש"י מוסיף "כדי לשוחטו במדינה" – בכך שולל רש"י יותר מכך, שאפילו הצער שנגרם לבהמה על ידי צרימת האוזן אינו נחשב כדבר בלתי רצוי, כי הוא עשה זאת "כדי לשוחטו": אם לשם אכילת האדם אין מתחשבים בצער הבהמה בשחיטתה, על־אחת־כמה־וכמה אין להתחשב בצער המועט ביותר, אם על ידי כך מכינים את הבהמה לאכילת אדם.

ח. "שלא ישחט ויאכל על אותו המום"

לפי זה יובנו דברי רש"י בסיום פירושו "ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום":

כיון שבהמה זו אינה "מתועבת", אלא "תעבתי לך" – התורה אסרה על האדם לעשות זאת, ומשום כך "לא תאכל" – ולכן האיסור "לא תאכל" חל, לפי הפשט, רק על אדם זה אשר עבר על "תעבתי לך". ואילו לגבי אחרים, אשר לא בצעו פעולה אסורה זו – והרי הדבר כשלעצמו איננו מתועב – אין חל איסור אכילה.

ועל כך מדייק רש"י:

א) "ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל" – לא הבכור נאסר באכילה, אלא האיסור חל רק על אדם זה, אשר "צורם אוזן בכור כדי לשוחטו", אשר "(הוא) לא ישחט (כפי שרצה) ויאכל".

ב) "על אותו המום" – כיון שהבכור לא נאסר באכילה ואיננו דבר מתועב, והאיסור לשוחטו חל רק על האדם שצרם את אוזן הבכור, עקב פעולתו האסורה – כדי שתתקיים מחשבתו "צורם אוזן... כדי לשחטו", אשר רק מפני כך "תעבתי לך" – מובן, שאם נוצר בו מום אחר, וקדושת הבכור למזבח נפקעה במילא מבהמה זו, אין מקום לאיסור משום "כל שתעבתי לך", כי אפילו ללא פעולתו האסורה ראויה הבהמה לאכילה.

ט. אזהרה מיוחדת לאדם ש"בישל בשר בחלב"

לפי כל האמור לעיל מובנת בפשטות הדוגמא השניה שמביא רש"י – "בישל בשר בחלב...":

רש"י מדייק בלשונו ואומר "בישל בשר בחלב...", ולא כלשון הגמרא "מנין לבשר בחלב שאסור באכילה" – כי לפי שיטת רש"י בפירושו על התורה, פשוטו של מקרא, כל האיסור של "לא תאכל כל תועבה" מתייחס לאדם אשר עבר וביצע את הפעולה