46
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעומת זאת לעתיד לבוא, בעולם הבא – זמן שהוא "יום שכולו שבת"33 – יש לומר שלא יהיה ענין בית־דין של מעלה, בדומה לכך שבשבת סגורים34 כל בתי־דינים; ובמילא, אם יהודי יעשה מעשה טוב שעבורו מגיע לו שכר, לא ייתכן שיחול בכך כל עיכוב35 והריהו נוטל את שכרו.
ח. העבודה של בני ישראל לעתיד תהיה – "ליטול
שכרם"!
קיים הבדל נוסף בין שתי הלשונות "לקבל" ו"ליטול":
"לקבל שכרם" מורה – שהשכר מגיע לאדם על־ידי הנותן; לא זו בלבד שהנותן קבע את שכרו, כי אם הוא גם מעניק לו אותו, האדם רק "מקבל" את השכר.
לעומת זאת "ליטול שכרם" מורה, שהאדם צריך לקחת זאת – הנותן קובע שכר עבור המקבל, אך כדי שזה יגיע אליו, נדרשת פעולתו, שהוא יהיה ה"נוטל" אותו.
ובכך מדגיש רש"י את ההבדל בין הייעודים הגשמיים ובין השכר של העולם הבא:
היעודים הגשמיים הינם בבחינת "לקבל שכרם": הקדוש־ברוך־הוא נותן ליהודים כל טוב סלה ב"בני חיי ומזוני" – ובכולם – "רוויחי", ובאופן שהיהודי מקבל את שכרו בדרך ממילא (ללא כל פעולה נוספת מצדו);
לעומת זאת, השכר הרוחני בעולם הבא הוא סוג שכר נעלה יותר: חיי עולם הבא אינם כאלו בהם האדם הינו רק "מקבל" – אלא האדם צריך "ליטול" את השכר; נמצאים אז בעולם בו קיימת אפשרות ליהנות "מזיו השכינה", אך כדי ליהנות מכך בפועל הכרחית פעולה של "ליטול שכרם"36.
ובכך מבהיר רש"י ענין נוסף בפסוק:
מלימוד הפסוק "ושמרת... היום לעשותם" ניתן להבין, כאילו הענין של שמירת התורה והמצוות שייך "היום" דווקא. מתעוררת איפוא השאלה: במה תתבטא העבודה של היהודים "למחר", בעולם הבא? שהרי אפילו בפשטות מבינים כי אין כל מקום לומר שבעולם הבא לא יהיה, חס וחלילה, ענין של עבודת השם37!
אומר רש"י – "ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם": בעולם הבא יתעסקו בני ישראל בעבודה של "ליטול שכרם"36.
– לפי זה נמצא, שפירוש רש"י זה כלל לא קשור לדיון האם ישנו "שכר
הערות
- 33. סוף תמיד.
- 34. ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו. וראה אד"ר בזח"ג (קכט, סע"א. קלו, ב) בנוגע לבתי דינים של מעלה (הובא ונת' בד"ה ואני תפלתי תרנ"ד, תש"ד). וראה ספר המצות להצ"צ מצות לא תבערו אש פ"ב.
- 35. ראה לקמן הערה 47.
- 36. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: נהנין מזיו השכינה שיודעים ומשיגין כו'.
- 37. ולהעיר ממש"נ (בראשית ב, טו) ויניחוהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.
תלמוד ירושלמי סנהדרין ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם כול׳. תַּנֵּי. הָעֵד אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. מְנָלָן. שֶׁנֶּאֱמַר וְעֵד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. וּמְנַיִין שֶׁאַף הוּא אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּא לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. פְּעָמִים שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מִזְדַּמֵּם וּמַפְלִיג דְּבָרָיו שֶׁלֹּא יָמוּת.
וּמְנַיִין שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵי יָמִים סְמוּכִין זֶה לָזֶה.
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַחַי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה כָאן לְמַעֲשֶׂה.
וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בְשַׁבָּת וְיֵיהָרֵג לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי. וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בַשַּׁבָּת וְיֵיהָרֵג בַּשַּׁבָּת. מָה אִם עֲבוֹדָה שֶׁדּוֹחָה שַׁבָּת רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. שַׁבָּת שֶׁהָעֲבוֹדָה דוֹחָה אוֹתָהּ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מִיכָּן לְבָתֵּי דִינִין שֶׁלֹּא יְהוּ דָנִין בַּשַּׁבָּת. מַאי טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחוּקַּת מִשְׁפָּט לְדוֹרוֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. מַה לְהַלָּן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
משנה תורה, הלכות תשובה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.