10
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. חורבן המקדש ובניינו ע"י "אריה"
הדבר יובן בהקדם הנאמר ב'ילקוט' בתחילת ירמיה17: "עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל, עלה אריה – זה נבוכדנאצר, דכתיב18: עלה אריה מסבכו, במזל אריה עד19 גלות ירושלים בחודש החמישי, והחריב אריאל (=זה בית המקדש ככתוב:) הוי20 אריאל אריאל קרית חנה דוד, על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל, יבא אריה - זה הקדוש־ברוך־הוא דכתיב ביה (=שכתוב עליו:)21 אריה שאג מי לא יירא, במזל אריה והפכתי22 אבלם לששון, ויבנה אריאל בונה23 ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס".
כל הענינים שבתורה הריהם בדיוק, ובוודאי שאין בה סתם מליצות ח"ו. וצריך להבין: מהי ההדגשה בכך שהלשון "אריה" משמשת הן בנוגע לחורבן ("עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל"), והן בנוגע לבנין ("שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל") הרי היה ניתן לכתוב בפשטות: "בא נבוכדנאצר בחודש החמישי... על מנת שיבא הקדוש־ברוך־הוא... ויבנה בית המקדש"?
ד. השאלה על האיסור לכאורה בחורבן המקדש
הביאור בזה הוא, שבכך מבהיר המדרש שאלה כללית בנוגע לחורבן בית המקדש:
ישנה הלכה פסוקה24: "כל המשבר כלים ובגדים והורס בנין כו' דרך השחתה עובר בלא תשחית"25. יתירה מזו: נוסף על איסור "בל תשחית", קיים בנוגע לבית המקדש האיסור של "לא תעשון..." – שאסור לקלקל חלק מבית המקדש, "הנותץ26 אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר27 ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה' אלקיכם". ועל אחת כמה וכמה – את כל בית המקדש. וכפי שהרמב"ם מונה במניין המצוות28: "שלא לאבד בית
הערות
- 17. רמז רנט. הובא ונתבאר באוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'נו ואילך. ד"ה בונה ירושלים ה' דש"פ ואתחנן תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' רעא).
- 18. ירמי' ד, ז.
- 19. דם א, ג.
- 20. ישעי' כט, א.
- 21. עמוס ג, ח.
- 22. ירמי' לא, יב.
- 23. תהלים קמז, ב.
- 24. רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"י. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף יד.
- 25. ברמב"ם שם ממשיך "ואינו לוקה אלא .. מדבריהם", וראה מל"מ שם ה"ח ("א"ה כו'") דלדעת הרמב"ם – בכל דבר מלבד אילנות הוא רק מדרבנן. אבל בשו"ע אדה"ז שם הלשון: "עובר בל"ת שנאמר לא תשחית גו'". וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בל תשחית בתחלתו המחלוקת בזה.
- 26. לשון הרמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ז. ובהל' יסוה"ת פ"ו ה"ז – "הסותר" ועוד שינויים. וראה צפע"נ הל' יסוה"ת שם. ועוד. ואכ"מ.
- 27. ראה יב, ג־ד.
- 28. שבריש ספר היד מל"ת סה. ועד"ז – בסהמ"צ מל"ת סה. ובכותרת להל' יסהו"ת מצוה ח כתב: שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם (כי מקצר ביותר בהלשון). ואכ"מ.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:י׳ - הטקסט מספריא
ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:י״ז - הטקסט מספריא
אין עושין מדרגות למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והוא הנקרא כבש והעולה במעלות על המזבח לוקה וכן נותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן ליי' אלהיכם.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעבודת כוכבים כי את מזבחותם תתוצון וכתוב לא תעשון כן לה' אלהיכם וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה שנאמר ואשריהם תשרפון באש וכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם.
ספר המצוות, מצוות לא תעשה ס״ה - הטקסט מספריא
שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל. ומאבד ספרי הנבואה, שלא נמחוק את השמות הנכבדים והדומה לזה, ולשון אזהרה בזה הענין הוא אמרו לא תעשון כן לה' אלהיכם אחר שקדם הצווי לאבד ע"ז ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כלם ובאה האזהרה לא תעשון כן לה', וכל מי שעבר על דבר זה כגון שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ה' לוקה ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן לה'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי משבועות. (ראה אנכי, שם פ"ז):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.