257

טוריא"? -- שכולל ב' תנועות הפכיות*: ,,מכיך מכל", תכלית הביטול. ענוה וביטול בתכלית, שלילת הישות וההתנשאות (כולל גם ההתנשאות שמצד מעלות רוחניות'י); וביחד עם זה (ואדרבה, מצד הביטול האמיתי?י) - הר (סיני), תוקף והגבהה.

9) ראה מדרש תהלים (באבער) סח, יז ת"י שופטים ה, ה. לקו"ת במדבר ד, ג. טו, סע"ב ואילך.

0) ראה עד"ז לקו"ת שם טו, ג. וראה הערה 32.

ו3) דאל"כ מאי קמ"ל?! -- ומפורש במדרש תהלים שם, שהגבהות דהר תבור והר הכרמל היתה מצד מעלות רוחניות (ועד ש,הטרחתם לפני בשביל כבודי") ואעפ"כ ,כבר נפסלתם לפני בגבהות שיש בכם".

2) ראה עד"ז לקו"ת שם: דשמחה והגבהה זו נמשך מן הענוה והשפלות דוקא . . כל מה שיעמיק בענין פחיתות עצמו . . אזי יהי' שמחת נפשו בעסק התורה כפולה ומכופלת.

ויש לומר, שההתכללות דב' התנועות (ביטול והגבהה) ברב שנתמגה להיות פרנס על הצבור, היא באופן נעלה יותר, דלא רק שההגבהה נמשכת מהענוה, אלא שההגבהה גופא היא ענין של ביטול.

דבביטול -- ב' מדריגות כלליות: כאשר הביטול הוא באופן שיש לו איזו ,מציאות" לעצמו (אלא שמ"מ הוא בטל) -- אזי צריך ליזהר, שההגבהה שלו תהי' הגבהה דקדושה ושלא יתערב בזה ענין של ישות וכו'*: משא"כ כשהביטול שלו הוא ביטול דעבד ,שאינו מציאות לעצמו כלל, ומציאותו היא מציאות האדון"יי -- אזי, ההגבהה גופא היא ,חד" עם הביטול, מכיון שההגבהה שלו היא ההגבהה של האדון, עבד מלך מלך (ספרי ופרש"י דברים א, ז, ובכ"מ).

ויש לומר, שבאופן זה צ"ל התוקף כשנתמנה להיות פרנס על הצבור -- דלא רק שלא יתערב בזה

*) ראה שו"ע אדה"ז מהדו"ק ס"א ס"ג ,.שלא יקנה קנין בנפשו להיות עז פנים כוי". וראה לקו"ת שם' .שהביטול צ"ל יותר הרבה".

**) המשך תרס"ו שם ס"ע תלח ואילך - בהמשך לענין הביטול שצריך להיות בכדי לכו להלכה לאמיתתה.

ש"פ שלח, ש"מ תמוז תשמ"ו

וע"י ה,שלום" (חיבור והתכללות דשני תנועות הפכיות) שבהרב עצמו, יש לו הכח לעשות שלום (גם) בעולם, בכל הפירושים שבזה.

ענין של ישות וכו', אלא יתירה מזו, ש(אדרבה): להיותו עבד להציבור+***, שכל מציאותו של העבד היא מציאות האדון -- הרי התוקף שלו הוא תוקף הציבור.

ועאכו"כ ברב מורה הוראה*י*י, שנוסף על העבדות שלו להציבור -- הרי הוא עבד להתורה (השו"ע וכו'), שעי"ז דוקא הוא זוכה לכווז להלכה לאמיתתה, ובמילא -- התוקף שלו הוא התוקף דתורה.

3) אמיתית ענין ה,שלום בעולם" היא (ראה ד"ה פדה בשלום בשע"ת לאדהאמ"צ פי"א ואילך. וראה ד"ה זה דשנת תרע"ה בהמשך תער"ב פשעיד) - דלא רק שהגילוי דאלקות יפעול ביטול ,הישות" דהעולם, כי אם שיתגלה עי"ז שהמציאות דעולם גופא -- היא אלקות.

ולהעיר מהמבואר בהמשך תרס"ו ע' תלח בעניו דהלכות הן בחי' אמת לאמיתו, דענין בחי' אמת

***) ראה הוריות י. רע"ב: עבדות אני נותן לכם . . עבד לעם הזה.

****) להעיר מענין הסמיכה של רב, שהיא בדוגמת הסמיכה איש מפי איש עד משה רבנו מסיני -- דענין הסמיכה קשור עם אות יחד, כמבואר בתו"א (קיז, ד ואילך) בענין כל רב מבבל וכל רבי מא"י (נסמן בסה"מ תש"ח ע' 121), ושיו"ד ונקודה בעלמא) הו"ע הביטול כר.

ולהעיר גם מזה שרב נקרא בשם מ"צ (מורה צדק) - ועד שבליובאוויטש הי" נקרא חגה"ש ע"ד הצחות בשם .חג המצות". מפני שאז היו באים המ"צ, הרבנים -- דהטעם על שם זהי (דשמו של כל דבר מורה על עיקר ענינו) הוא לפי שמצה הו"ע הביטול, וזהו (ביטול) עיקר ענינו של רב. ועד שגם התוקף שלו הוא פרט בהביטול.

) דגם צחות דבן תורה - תורה, דלא גרע מאכילתו וכו' שצריך שיהיי חכמתו ניכרת בהם (רמב"ם הל' דעות רפ"ה). ולהעיר ממרז"ל (סוכה בא, ב. וש"נ): שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריבה לימוד.