196

(שיודע להפלות), או הפרט של "סמוך לאיש", שהוא בשנה הסמוכה לגיל הבגרות.

לעומת זאת, לפי השיטה ש"עונת נדרים" היא "בן י"ג שנה ויום אחד... בת י"ב שנה ויום אחד .. ואף־על־פי שלא הביאו שתי שערות", יש לומר, שכל מושג הנדרים לפני שנה זו של בגרות – ב"שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן" – איננו מתבסס על הגיל, אלא תלוי בכך שהם "יודעים לשם מי נדרו".

והרי זוהי משמעות ההבדל בין שני סוגים אלו של "עונת נדרים" – (א) "הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד .. ואף־על־פי שלא הביאו ב' שערות", (ב) "שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן" ויודעין להפלות:

החידוש בתורה לגבי "בן י"ג ויום אחד והבת... ואף־על־פי שלא הביאו שתי שערות" הוא לגבי הגיל, שגיל הנדרים מתחיל מיד כשנעשה בן י"ג שנה ויום אחד והלכה זו אכן אינה תלויה בדעת – כפי שפוסק הרמב"ם, כדלעיל, ש"אף־על־פי שאמרו אין אנו יודעין... דבריהן קיימין".

ולאחר מכן ישנו חידוש אחר, של "שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן", שבכך אין חידוש לגבי הגיל, אלא החידוש הוא שנדרו נדר מפני ש"יודע להפלות".

ועל־אחת־כמה־וכמה לפי הסברו של הגאון הרוגוצ'ובי²⁹ שלדעת הרמב"ם "מופלא סמוך לאיש דאורייתא זה רק בבן י"ג או בבת י"ב ולא הביאו ב' שערות", כפי שמשתמע מפשטות דברי הרמב"ם בהמשך³⁰: "הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהם קיימין אף־על־פי שלא הביאו .. סימנין .. ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר" – ולעומת זאת ההלכה של "שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן" היא, לפי שיטת הרמב"ם, לכל הדעות רק מדרבנן³¹.