194

וכך פוסק הרמב"ם בספר היד החזקה²², ש"הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אף־על־פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו .. דבריהן קיימין .. ונדריהן נדרים ואף־על־פי שלא הביאו שתי שערות, וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום". (וההלכה של "קטן בן י"ב שנה... אם יודעין לשם מי נדרו .. נדריהן קיימין", שהובאה לעיל בסעיף א, היא ענין בפני עצמו, כפי שיוסבר להלן בסעיף ז).

לפי זה יש לומר, שגם ההבדל בין שתי המהדורות לגבי הגירסא בגמרא, כפי שהוזכר לעיל בסעיף ג – "ולא ידעה להפלות" או "וידעה להפלות" – כרוך בשתי שיטת אלו לגבי "עונת נדרים".

ה. דעתו של קטן – אין בה יציבות

תמצית ההסבר לכך היא:

לפי שיטת הרמב"ם אין כלל אפשרות של "חזקה" לגבי דעתו ושכלו של קטן. כי משמעות ה"חזקה" היא שהדבר הוא "חזק" ויציב, ובודאי ישאר כך. אך אצל קטן אין כלל מושג של יציבות ותוקף בשכלו. כי אין לו דעה אמיתית. והרי אחת מתכונותיו של בעל דעה היא, שהחלטותיו ומסקנותיו השכליות הן יציבות ובלתי משתנות. ולגבי קטן אנו רואים במוחש שחלים אצלו שינויים בקלות, אין לו החלטה יציבה, וניתן לשנות את החלטותיו בקלות יחסית²³.

כפי שידוע ההסבר על כך²⁴, שקטן פחות מי"ג שנה, למרות שהוא "חריף ובעל השגה ותפיסה ובקי בדיני מצות עשה ומצות לא תעשה בכי טוב", אינו נענש אם עבר על מצוה, כי חסרה לו הדעת.

לכן פוסק הרמב"ם "ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחילת השנה אין צריכין בדיקה אלא בודקין אותן את כל השנה הזו כולה" – כי זוהי סברא פשוטה, שאין לגביה מחלוקת, שאין לקבוע חזקה במקרה זה²⁵.