170

למלחמה" ("ראשית" מלשון משובח⁵², כפי שאנו מוצאים בפירוש רש"י לעיל⁵³ "בשמים ראש – חשובים")⁵⁴?

ב) מדוע מביא רש"י את ההוכחה ל"ואחריתו עדי אובד" מפסוק מאוחר יותר – "תמחה את זכר עמלק", ולא⁵⁵ מפסוק קודם⁵⁶ – "מחה אמחה את זכר עמלק"?

הסיבה הפשוטה לכך היא, משום שרש"י רוצה להוכיח ש"ואחריתו להאבד בידם" – על ידי ישראל, ולכן הוא מביא את ההוכחה של "תמחה את זכר עמלק"⁵⁷.

אך עצם הסבר זה אינו מובן: מדוע צריך רש"י להוסיף את המלה "בידם" ולהזדקק להוכיח זאת מפסוק מאוחר יותר, "תמחה..."? והרי בפסוקנו נאמר "ואחריתו עדי אובד", בלי לציין על ידי מי, וייתכן שהכוונה היא לה' – "מחה אמחה"⁵⁸.

המהר"ל⁵⁹ מסביר, שלא ייתכן לומר שהמשמעות של "עדי אובד" היא "מעצמו", כי "אם כן, מה ענינו אל ראשית גוים עמלק". ולכן אומר רש"י שהכוונה היא לאיבודו "במלחמה עם ישראל".

אך, לכאורה, אין די בהסבר זה: שהרי, מנין ההכרח, שכשם שהמלים "ראשית גוים" הן בקשר למלחמה עם ישראל, משום כך הכרחי לבאר כך גם את המלים "ואחריתו עדי אובד" – באמצעות ישראל⁵⁸? הרי אפשר לבאר זאת בפשטות, שכיון שעמלק היה הראשון להילחם עם ישראל, לכן יהא עונשו "ואחריתו עדי אובד" – שהוא יאבד לחלוטין, בדומה לנאמר בהמשך⁶⁰ על אומה אחרת "וגם הוא עדי אובד".

ז. "ראשית... ואחריתו" – משל

ויש לומר, שההסבר לכך הוא בדומה לאמור לעיל:

התורה מקדימה ואומרת "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית...". וקשה לרש"י: לכאורה, אין בפסוקים אלו משל, שהרי המלים "ראשית גוים עמלק" הן פשוטות וברורות, שעמלק הוא ה"ראשית", המובחר בגבורה מכל הגויים, "ואחריתו" – סופו יהיה "עדי אובד"!