159

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וגו'25, ותעמוד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל" – שמשמעותם של דברים אלו היא, לכאורה, כמשמעות של "כבר קדמך אברהם",

אך רש"י אומר "אמר הקדוש־ברוך־הוא רשע כבר קדמך", כלומר, שבפעולה "ויחבוש את אתונו" היתה מצד בלעם כוונה מיוחדת, אשר עליה השיב הקדוש־ברוך־הוא "כבר קדמך", ואילו במדרש נאמר "תבוא חבשה ותעמוד על חבשה", וניסוח זה אינו מצביע על כוונה מיוחדת בפעולתו של בלעם – "ויחבוש".

ד. קטרוגו של בלעם איננו מתקבל

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בלק שכר את בלעם כדי "לך נא ארה לי את העם הזה"26. אך לאחר שהקדוש־ברוך־הוא מנעו מללכת27, ובסופו של דבר אמר לו12 "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", הרי "אף־על־פי־כן וילך בלעם" משום שחשב "שמא אפתנו ויתרצה" לקלל ח"ו את ישראל. או על ידי קטרוג על ישראל – כדברי רש"י בהמשך28, שלאחר שראה בלעם שהקדוש־ברוך־הוא "לא יחפוץ לקללם", אלא להיפך, הוא חפץ לברכם, ובלעם בעצמו נאלץ לעשות זאת פעמיים, הוא אמר "אזכיר עוונותיהם והקללה על הזכרת עוונותיהם תחול". וכפי שאומר רש"י28 על המילים "וישת אל המדבר פניו – כתרגומו", נאמר "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי", שבלעם הזכיר את חטא העגל.

וכן בעניננו: לפעולתו "חבש הוא בעצמו" היה מניע גלוי – "שנאה מקלקלת...". אך בלעם היה "קוסם"29, והיתה לו גם כוונה נסתרת30 – על ידי "קלקול השורה" הוא התכוון לקטרג31 על ישראל ברומזו באמצעות זאת32 על

הערות

  1. 25. וירא כב, י.
  2. 26. פרשתנו שם, ו.
  3. 27. שם, יב.
  4. 12.
  5. 28. כד, א.
  6. 29. בפרש"י פרשתנו כב, ה נקרא בלעם נביא. ועד"ז שם, ח. אבל בפרש"י כג, כד הביא הכתוב (יהושע יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם גו' (וראה גם פרש"י שם, יד בד"ה הב'); ובפרש"י כב, ז: וקסמים בידם – "שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי". וראה פרש"י מטות (לא, ו): שהי' בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים. וראה סנהדרין קו, סע"א "בתחילה נביא ולבסוף קוסם" (וראה פרש"י פרשתנו כד, יד). וראה נזר הקודש שבהערה הבאה. צפע"נ עה"ת פרשתנו כב, לח.
  7. 30. להעיר מנזר הקודש (השלם) לב"ר פי"ט, כ.
  8. 31. ראה לקו"ת תצא רד"ה ולא אבה ה"א (לח, ג): שיש מקטרגים שמקטרגים על ישראל כו' וזהו נק' בחי' בלעם שכך הי' דרכו של בלעם ג"כ כו'.
  9. 32. ראה גם לקו"ת שם. ולהעיר מפרש"י לעיל בפ' אחרי (טז, ד): אינו משמש בפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ועד"ז בפ' חוקת (יט, כב) מיסודו של ר' משה הדרשן "ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור". וראה בצד החיוב – פרש"י תצוה כח, יב; ברכה לג, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.