159
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וגו'25, ותעמוד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל" – שמשמעותם של דברים אלו היא, לכאורה, כמשמעות של "כבר קדמך אברהם",
אך רש"י אומר "אמר הקדוש־ברוך־הוא רשע כבר קדמך", כלומר, שבפעולה "ויחבוש את אתונו" היתה מצד בלעם כוונה מיוחדת, אשר עליה השיב הקדוש־ברוך־הוא "כבר קדמך", ואילו במדרש נאמר "תבוא חבשה ותעמוד על חבשה", וניסוח זה אינו מצביע על כוונה מיוחדת בפעולתו של בלעם – "ויחבוש".
ד. קטרוגו של בלעם איננו מתקבל
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
בלק שכר את בלעם כדי "לך נא ארה לי את העם הזה"26. אך לאחר שהקדוש־ברוך־הוא מנעו מללכת27, ובסופו של דבר אמר לו12 "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", הרי "אף־על־פי־כן וילך בלעם" משום שחשב "שמא אפתנו ויתרצה" לקלל ח"ו את ישראל. או על ידי קטרוג על ישראל – כדברי רש"י בהמשך28, שלאחר שראה בלעם שהקדוש־ברוך־הוא "לא יחפוץ לקללם", אלא להיפך, הוא חפץ לברכם, ובלעם בעצמו נאלץ לעשות זאת פעמיים, הוא אמר "אזכיר עוונותיהם והקללה על הזכרת עוונותיהם תחול". וכפי שאומר רש"י28 על המילים "וישת אל המדבר פניו – כתרגומו", נאמר "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי", שבלעם הזכיר את חטא העגל.
וכן בעניננו: לפעולתו "חבש הוא בעצמו" היה מניע גלוי – "שנאה מקלקלת...". אך בלעם היה "קוסם"29, והיתה לו גם כוונה נסתרת30 – על ידי "קלקול השורה" הוא התכוון לקטרג31 על ישראל ברומזו באמצעות זאת32 על
הערות
- 25. וירא כב, י.
- 26. פרשתנו שם, ו.
- 27. שם, יב.
- 12.
- 28. כד, א.
- 29. בפרש"י פרשתנו כב, ה נקרא בלעם נביא. ועד"ז שם, ח. אבל בפרש"י כג, כד הביא הכתוב (יהושע יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם גו' (וראה גם פרש"י שם, יד בד"ה הב'); ובפרש"י כב, ז: וקסמים בידם – "שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי". וראה פרש"י מטות (לא, ו): שהי' בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים. וראה סנהדרין קו, סע"א "בתחילה נביא ולבסוף קוסם" (וראה פרש"י פרשתנו כד, יד). וראה נזר הקודש שבהערה הבאה. צפע"נ עה"ת פרשתנו כב, לח.
- 30. להעיר מנזר הקודש (השלם) לב"ר פי"ט, כ.
- 31. ראה לקו"ת תצא רד"ה ולא אבה ה"א (לח, ג): שיש מקטרגים שמקטרגים על ישראל כו' וזהו נק' בחי' בלעם שכך הי' דרכו של בלעם ג"כ כו'.
- 32. ראה גם לקו"ת שם. ולהעיר מפרש"י לעיל בפ' אחרי (טז, ד): אינו משמש בפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ועד"ז בפ' חוקת (יט, כב) מיסודו של ר' משה הדרשן "ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור". וראה בצד החיוב – פרש"י תצוה כח, יב; ברכה לג, ב.
רש"י על במדבר כ״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
פתורה. כְּשֻׁלְחָנִי זֶה שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם):
ארץ בני עמו. שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ, עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ; וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּבָּ"ה שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר, אִלּו הָיוּ לָנוּ נְבִיאִים, חָזַרְנוּ לְמוּטָב, הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים וְהֵם פָּרְצוּ גֶדֶר הָעוֹלָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת:
לקרא לו. הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה:
עם יצא ממצרים. וְאִם תֹּאמַר מַה מַּזִּיקְךָ?
הנה כסה את עין הארץ. סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם:
והוא ישב ממלי. חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי כְּמוֹ (תהילים קי"ח) כִּי אֲמִילַם (תנחומא):
פתורה HE SENT TO BALAAM פתורה because he was like a money changer before whom everyone lays coins; similarly all the kings used to send him their letters, asking for his advice. However, according to the literal sense of the text, this was the name of the place (Midrash Tanchuma, Balak 4).
ארץ בני עמו THE LAND OF THE CHILDREN OF HIS PEOPLE — of Balak's people, for he came from there, and this man (Balaam) had prophesied saying to him, “You are destined to be king”. — And if you ask: Why did the Holy One blessed be He, let his Shechina rest upon so wicked a heathen, I reply that in order that the heathen peoples should have no excuse to say, “If we had prophets, we would have changed for the better”, He raised up prophets for them. Yet they (these prophets) broke down the moral fence of the world, because at first they (the heathens) were fenced in against (they refrained from) immoral living, but this man (Balaam) counselled them to freely offer themselves to prostitution (Midrash Tanchuma, Balak 1; cf. Rashi on Numbers 24:14).
לקרא לו TO CALL HIM — the call was for him, for his benefit; for he (Balak) fixed for him (agreed to pay him) a large sum.
עם יצא ממצרים [THERE IS] A PEOPLE COME OUT FROM EGYPT — and if you ask: What harm does that do you?
הנה כסה את עין הארץ BEHOLD THEY COVER THE FACE OF THE EARTH — Sihon and Og who used to protect us stood up against them, but they slew them (Midrash Tanchuma, Balak 4).
והוא ישב ממלי AND THEY ARE STATIONED OPPOSITE ME — ממלי is written deficient in the ו (the full form is ממולי, so that it may be connected with מול “to cut off”) — they are near enough to cut me off. The word is the same as in (Psalms 118:10): “that I shall cut them off (אמילם)” (Midrash Tanchuma, Balak 4).
הטקסט של רש"י על יהושע יג יד אינו זמין בספריא.
רש"י על במדבר ל״א:ו׳ - הטקסט מספריא
אתם ואת פינחס. מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּ"אַ — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):
וכלי הקדש. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):
בידו. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):
אתם ואת פינחס [MOSES SENT THEM … TO THE WAR], THEM AND PHINEAS — The repetition of the word אתם, “them”, in association with Phineas’ name tells us that Phineas was regarded as equal to all of them together. — But why did Phineas go and Eleazar did not go? The Holy One, blessed be He, said, “He who made a beginning with this meritorious work, in that he slew Kozbi the daughter of Zur (who was a Midianitess), let him complete it”. — Another explanation why Phineas and not Eleazar went is that he went to take vengeance for Joseph, his mother’s ancestor, as it is said, (Genesis 37:36) “And the Midianites sold him [unto Egypt]”. And from where do we know that Phineas’ mother was of the family of Joseph? Because it is said, (Exodus 6:25) that she was “one of the daughters of Putiel” (see Rashi on that verse) — which is explained to mean that she was of the seed of Jethro who used to fatten (פטם) calves for idolatrous worship, and of the seed of Joseph who overcame (שפטפט, who talked or argued with) his passions (cf. Sifrei Bamidbar 157:4; Sotah 43a). — Another explanation: Phineas went because he was the high priest anointed for war purposes (cf. Deuteronomy 20:2 and Rashi thereon) (Sotah 43a).
וכלי הקדש AND THE VESSELS OF HOLINESS … [WERE WITH THEM] — these were the Ark and the Golden Plate (which are termed קדש, “holiness”, in Numbers 4:20 and Leviticus 8:9 respectively) (cf. Sifrei Bamidbar 157:4; Sotah 43a). — Because Balaam was with them (the Midianites) and through enchantment he made the kings of Midian float in the air and he himself floated with them, he (Phineas) showed them (held up to them) the Golden Plato upon which the Divine Name was engraved and they immediately fell to the ground. On this account it is said (v. 8) of the Kings of Midian that they were killed “upon those belonging to them who had been killed”, meaning that they fell from the air upon those who had already been killed; and similarly of Balaam it is written in the book of Joshua (13:22): “[And Balaam the son of Beor did the children of Israel slay] upon those who were slain by them” (Midrash Tanchuma, Matot 2; Talmud Yerushalmi Sanhedrin 10:2).
בידו means IN HIS POSSESSION (not actually “in his hand”, for it was impossible for him to hold these sacred objects in his hand), similar to (21:26) “And he took all his land from his possession (מידו)” (Sifrei Bamidbar 157:4).
רש"י על במדבר כ״ד:י״ד - הטקסט מספריא
הולך לעמי. מֵעַתָּה הֲרֵינִי כִשְׁאָר עַמִּי, שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַקָּבָּ"ה מֵעָלָיו:
לכה איעצך. מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת, וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא כו', כִּדְאִיתָא בְחֵלֶק (סנהדרין ק"ו); תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיא עֵצָה זוֹ לְהַכְשִׁילָם בְּזִמָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם" (במדבר ל"א):
אשר יעשה העם הזה לעמך. מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם וְאֹמַר לְךָ מַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים — "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב"; הַתַּרְגּוּם מְפָרֵשׁ קֹצֶר הָעִבְרִי:
הולך לעמי [AND NOW, BEHOLD, I] GO TO MY PEOPLE — “From now on, behold, I am like the rest of my people”. He said this because he knew that the Holy One, blessed be He, had departed from him.
לך איעצך COME AND I WILL COUNSEL THEE what you have to do. And what is the counsel? The God of these people hates unchastity, therefore tempt them to sin by means of thy women-folk, as is related in the chapter חלק (Sanhedrin 106a) — You can know that it was Balaam who gave this counsel, to make them fall by the sin of unchastity, for it is stated, of the women of Midian (Numbers 31:16), “Behold, these were an enticement to the children of Israel through the word of Balaam”.
אשר יעשה העם הזה לעמך WHAT THIS PEOPLE SHALL DO TO THY PEOPLE — This is an elliptical verse, the meaning being: I will give thee counsel how to make them fall into sin, and I also will tell thee what evil they will once do to thy people Moab in later days: viz., (v. 17) “they will pierce the corners of Moab”. — The Targum explains at length what is implied by the terseness of the Hebrew text (“Come I will give thee counsel what thou shouldst do and I will show thee what this people etc.")
הטקסט של בראשית רבה יט כ אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות כ״ח:י״ב - הטקסט מספריא
לזכרן. שֶׁיְּהֵא רוֹאֶה הַקָּבָּ"ה אֶת הַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים לְפָנָיו וְיִזְכֹּר צִדְקָתָם:
לזכרון FOR A MEMORIAL — so that the Holy One, blessed be He, will see the names of the tribes written before Him and He will remember their righteousness (cf. Exodus Rabbah 38:8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.