150

אך דרוש הסבר: בודאי גם בשורת השחרור, אף לפני האפשרות לברך ברכת הגומל, מחייבת אמירת שבח והודיה לה', ואם כך, היה יכול המאמר להתחיל בנוסח אחר של שבח והודיה¹⁰ – ולא ב"ברוך הגומל" – ועל־אחת־כמה־וכמה צריך ענין זה לבוא לפני בקשה נוספת, ובמיוחד לפני בקשה של "ואני אראה בשונאי".

ב. המשתדלים למען

שחרור הרבי לא ניזוקו!

באופן כללי, בנוסף לכך שעצם גאולתו של הרבי היה נס גדול, התרחשו גם ניסים רבים אחרים.

ביניהם אחד המאורעות, שלמרות שבשעתו לא שמו לכך לב – הרי עתה, לאחר שנים רבות, כשמעיינים שוב בענין, רואים שאכן היה זה נס גדול ביותר, ללא שום אחיזה בטבע – והוא:

במדינה ההיא "נהוג" שהממשלה עוקבת אחר כל צעד של תושביה. ובמיוחד בקשר למאסר, שאז נערך "חיפוש מחופש"¹¹ ועקבו ב"שבע עינים" אחר כל אלה שהיו קשורים לרבי.

ולמרות זאת, מיד כאשר התפרסם שעצרו את הרבי, התחילו עשרות יהודים לעסוק בפעולות שונות ובהשתדלויות לשחררו¹², ולא התחשבו במעקבים, ולא בסכנות העלולות לנבוע מכך.

הם עשו זאת בגלוי, ואף שלחו מכתבים בשמותיהם המלאים, ויותר מכך: הם התקשרו בעצמם אל הגורמים הממשלתיים שהיו אחראים לפסק הדין והשתדלו להשפיע עליהם –

ולאחר כל זאת רואים דבר פלא: בין כל אלה שעסקו בכך, לא היה אף אחד שניזוק באופן כלשהו עקב כך – לא בנפש, לא בגוף, ואפילו לא בענינים של ממון, בפרנסה!

אמנם, קיים הכלל ש"שלוחי מצוה