144
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יותר מכך מובן הדבר לפי הגירסא47 "אכזרי למחול" – אכזרי במחילה.
לפי גירסא זו מובן, כיצד הגיע המעתיק של פירוש רש"י לשנות ולכתוב "מלמחול" – משום שלא הובן לו כיצד ייתכנו ביחד "אכזרי" ו"למחול", ולפיכך הוסיף מ"ם – "מלמחול".
ואי אפשר להסביר כך להיפך, כי באם רש"י כתב "מלמחול" – ממה נבע השינוי (הטעות) "למחול"?!
ודוגמא הדומה לאכזרי במחילה. היא הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות – שאיבד זכותו אפילו נתן לו אלף זהובים48.
ז. הבדלי ניסוח בדברי הרמב"ם
לפי כל האמור לעיל ניתן לבאר מספר שינויים בלשון הרמב"ם. המביא ענין זה, שהמוחל לא יהא אכזרי וימחל, לפחות שלש פעמים49:
בהלכות דעות50: "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק... אלא מצוה עליו להודיע...", ומסיים "ואם חזר וביקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי, שנאמר51...".
בהלכות תשובה52: "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול... מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה".
בהלכות חובל ומזיק53: "ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול (לו54), אין זו דרך זרע ישראל, אלא כיון שביקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו".
יש להבין מהו הטעם לשינויי הניסוח והפרטים שבין שלשה מקומות אלו:
א) בהלכות דעות נאמר "ואם חזר וביקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא
הערות
- 47. נסמן לעיל הערה 3.
- 48. רמב"ם הל' מת"ע פ"י ה"ד. וראה טושו"ע חיו"ד ס' רמט ס"ג (בשינוי לשון. ואכ"מ).
- 49. בשייכות לבקשת מחילה. וראה רמב"ם הל' ת"ת פ"ז הי"ג בנוגע להנהגת ת"ח "וחסידים הראשונים". ובכ"מ ברמב"ם באופן כללי – דישראל רחמנים הם ואין אכזריות מצוי' אלא בעכו"ם (ראה הל' איסורי ביאה פי"ט הי"ז. הל' מתנות עניים פ"י ה"ב. סוף הל' עבדים. ועוד).
- 50. פ"ו ה"ו.
- 51. ומביא הכתוב דפ' וירא "ויתפלל אברהם אל האלקים". וראה רמב"ם ספר המדע – ירושלים, תשכ"ד – בשינויי נוסחאות, שלכמה גי' הובא גם המשך הכתוב. עיי"ש.
- 52. פ"ב ה"י.
- 53. פ"ה ה"י.
- 54. כ"ה בכמה כת"י דהרמב"ם (ראה רמב"ם הוצאת פרענקל, וב"ילקוט ש"נ" שם). ובכמה כת"י ודפוסים ליתא "לו". וראה לקמן בפנים סעיף ט.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין.
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ז׳:י״ג - הטקסט מספריא
מי שנידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו נידוהו שלא בפניו מתירין לו בפניו ושלא בפניו ואין בין נידוי להפרה כלום אלא מנדין ומתירין ברגע אחד כשיחזור המנודה למוטב ואם ראו בית דין להניח זה בנידוי כמה שנים מניחין כפי רשעו וכן אם ראו בית דין להחרים לזה לכתחלה ולהחרים מי שיאכל עמו ושותה עמו או מי שיעמוד עמו בארבע אמות מחרימין כדי לייסרו וכדי לעשות סייג לתורה עד שלא יפרצו החוטאים אף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ ולא ישית לבו להן כענין שאמר שלמה בחכמתו גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך וכן היה דרך חסידים הראשונים שומעים חרפתם ואינן משיבין ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן וזו היא דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה במה דברים אמורים כשבזהו או חרפהו בסתר אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו ואם מחל נענש שזה בזיון תורה אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ט:י״ז - הטקסט מספריא
כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן הלעכו"ם ששונאין אותו ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

