124

שיחה א

א. ג' תמוז – בפרשת חוקת

ג' תמוז, היום שבו שוחרר כ"ק מורי־וחמי הרבי מבית הסוהר, חל, ב(חלק מן השנים) סמוך לשבת פרשת חוקת – לפעמים בשבוע של פרשת חוקת, ולפעמים¹ בימים ה"מתברכים" משבת פרשת חוקת.

לפי אמרתו המפורסמת של השל"ה², שכל מועדי השנה – כולל המועדים דרבנן – נרמזים בפרשיות התורה הנקראות בשבתות שבהן חלים מועדים אלו, מובן, שבפרשת חוקת יש רמז לגאולה של ג' תמוז.

ב. ג' תמוז – התחלה;

י"ב־י"ג תמוז – שלמות

הגאולה

בגאולתו של הרבי היו, באופן כללי, שני שלבים: בג' תמוז הוא שוחרר מבית הסוהר, אך נשלח לגלות לשלש שנים. רק לאחר מכן, בי"ב־י"ג תמוז הוא שוחרר לגמרי, גם משליחתו לגלות, ויכול היה לשוב לביתו.

יוצא מכך, שבג' תמוז היתה התחלת הגאולה, ובי"ב־י"ג תמוז היתה שלמות הגאולה.

ולכן יש מעלה בג' תמוז על־פני י"ב־י"ג תמוז:

אמנם, חג הגאולה נקבע דוקא לי"ב־י"ג תמוז, כי "חג" ושמחה גלויה קובעים כאשר הגאולה היא בשלמות,

[בדומה לברכת הגומל, אשר הרבי בירכה רק לאחר הגאולה בי"ב תמוז³, כיון שאי אפשר לברך ברכה זו "עד שיצא מהסכנה לגמרי .. עד שיחזור לבוריו לגמרי"⁴],

אך בעצם הגאולה יש מעלה דוקא בהתחלת הגאולה על־פני שלמות הגאולה. כי, בנוסף לכך שבהתחלה יש מעלה של שבירת הקשיים של "כל התחלות קשות"⁵, הרי בנוסף לכך בהתחלת הגאולה מתרחש שינוי והפיכת המצב מגלות לגאולה,

[ובמיוחד בעניננו, כאשר⁶ שינוי המצב בפשטות, אשר התרחש על ידי