47

מנוצלת לענין אחר במשכן⁶⁶.

ומזה הוראה לכל יהודי בעשיית המשכן הפרטי שלו, כמאמר רז"ל⁶⁷ על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד מישראל, עד כמה עליו להיזהר, אשר כל כוח שהקב"ה העניק לו, על כל פרטיו, לא יהיה לבטלה חס ושלום, אלא לנצלו במידה המלאה עבור התכלית והתפקיד שלשמו הקדוש־ברוך־הוא בראו – "אני נבראתי לשמש את קוני"⁶⁸.

והמדובר הוא בכל כוח בכוחות נפשו, עליו לדעת, כי בשעה שהוא לומד תורה ואינו מתייגע כדבעי⁶⁹, אין הוא מנצל כראוי כוח מסויים זה שנתן⁷⁰ לו הקדוש־ברוך־הוא;

ובדומה לכך בנוגע לכל פרט בכשרונותיו, שעליהם להיות מנוצלים "לשם שמים", ובשביל "דעהו" –

לקיום המצוות – וקיום המצוות בהידור, וכך גם ובמיוחד בענין של הפצת היהדות חוצה.

ובדומה לכך גם בזמן: אפילו כאשר הוא "ממלא" 23 שעות ו־59 דקות של היממה, עליו להשתדל כי גם הדקה היחידה שנותרה לא תלך לבטלה חס ושלום.

ט. גילוי המטרה האלוקית בכל פרט בבריאה

וזו ההוראה שלמדים מהמשכן – בשעה שישנו דבר מיותר שאינו ממלא את תפקידו בשלימות, חסר אז בכללות עשיית המשכן ובמילא גם, חס ושלום, ב"ושכנתי בתוכם":

כאשר יהודי אינו מנצל ולו פרט הכי קטן שבחלקו בעולם ואותו פרט הולך לבטלה חס ושלום, נעשה כביכול בלבול בבריאה של הקדוש־ברוך־הוא, ש"לא ברא (בעולמו) דבר אחד לבטלה".

ובשעה שכל יהודי מנצל את כל כוחותיו למען "אני נבראתי לשמש את קוני" – הוא פועל את ה"ושכנתי בתוכם" באופן גלוי בו בעצמו ועל ידי זה בכל העולם כולו,

משום שעל ידי שכל פרט בבריאה ממלא את התפקיד שעבורו ברא הקדוש־ברוך־הוא פרט זה, מתגלה בבריאה ובכל חלק שבה, כיצד היא בריאה של הקדוש־ברוך־הוא בגילוי,

ונעשה בנין בית המקדש השלישי, ובתוכו יורד המשכן שעשה משה שהוא קיים לעד⁷¹, האוהל ואת כל כליו...