258

208 לקוטי

ונקודת הביאור בזה, בהקדים מ"ש הרמב"ם בהל' עדות*י, וז"ל: ,וכיצד מאיימין עליהם . . מודיעיז אותם כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא". ולכאורה א"מ: בכל האיסורים שבתורה, כולל גם איסורי די מיתות בי"ד (שחמורים יותר מהאיסור דעדות שקר, שהוא רק איסור לאו*י), לא מצינו שיודיעום שיהי'" להם בושת בעוה"ז ובעוה"ב -- ומהו הקשר המיוחד דעדות שקר דוקא עם ענין הבושת (בעולם הבא9)?

ויש לומר הביאור בזה:

הקב"ה, כמ"ש'* ,אתם עדי". היינו, שע"י

הנהגתו הטובה והישרה -- הוא מעיד על ה,טוב" וה,יושר" של הקב"ה כביכול. [והוא ע"ד דאיתא בגמרא::: ,ואהבת את ה' אלקיך -- שיהא שם שמים מתאהב על ידך . . מה הבריות אומרות עליו . . פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו במה מתוקנים מעשיו . . עבדיי* אתה ישראל אשר בך אתפאר"5].

הדון על הרמב"ם

ועפ"ז מובן מה שדוקא בעדי שקר יש ענין ה,בושת . . בעולם הזה ובעולם הבא" -- שאינו בשאר איסורים, אפילו לא באיסורי ד' מיתות בי"ד -- כי כל האיסורים הם ענינים פרטים, משא"כ כשמעיד עדות שקר, שעיז נעשה ההיפך דכללות ענינו (עדות על הקב"ה) - הרי זה ענין של בושת.

בי הגדר ד,בושת" הוא -- חסרון בענין נפשי*. כלומר, אף שבגופו ובממונו לא חסר מאומה (ודלא כנזק צער ריפוי ושבת, שהם חסרון בגופו" או בממונו), אבל לאידך, בנוגע לנפש - הרי אדם בזוי מאבד כל תוכנו.

שבנוגע לחומר האיסור וענשו הוא רק איסור לאו -- אעפ"כ, הרי עי"ז דוקא (משא"כ בשאר איסורים) נעשה ההיפך דכללות ענינו ומאבד כל תוכנו.

ועפ"ז יובן גם בנוגע לעננינו שהעילוי ד,בהביטי אל כל מצוותיך" הוא ,לא אבוש":

הענין ד,אתם עדי" (מה שיהודי הוא עדות על הקב"ה) בשלימות, הוא -- ע'י ידיעת ההלכות דכל המצוות. דמכיון שהמצוות הם רצונו ית', שהוא ורצונו אחד -- הרי ע"י שרצונו ית' (דכל התרי"ג מצוות, שהוא רצון אחד, כנ"ל) נמצא בגילוי בידיעתו של האדם -- הנה עי"ז הוא מעיד בשלימות על הקביה.

עצמו -- וכמו בעדות שקר, ש,אסור לעמוד ולהראות שהוא עד (,כדי שיראה הלוה ויפחד כו") אע"פ שאינו מעיד" (רמב"ם הלי עדות פט"ז ה"ו). 6) ולכן חלוקים בזה -- לפי המבייש והמתבייש (רמב"ם הל' חובל ומזיק רפיג). 7) או בהרגש גופו (צער) -- ולכן שווה בכל. 8) להעיר גם ממה ש,הבזויין פסולין לעדות" (רמב"ם הל' עדות פי"א ה"ה).