176
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. פרטים בדין "מקנה דבר שלא בא לעולם"
לגבי "קנינים"1 ישנו כלל, ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"2. משום כך קובעת ההלכה3, ש"המוכר פירות דקל לחבירו (לפני שהפירות התחילו לצמוח) יכול לחזור בו אף לאחר שבאו הפירות לעולם". רק כאשר "מקנה .. הגוף לפירותיו"4 ("כגון .. אילן לפירותיו"5) קובעת ההלכה4, ש"אין זה מקנה דבר שלא בא לעולם, שהרי הגוף מצוי ומקנה (הגוף) לפירות".
ואומר הרמב"ם6, ש"דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט בקנייתו, שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש .. אתננו לצדקה, אף־על־פי שאינו מתקדש, לפי שאינו בעולם, הרי זה חייב לקיים דברו, שנאמר7 ככל היוצא מפיו יעשה". כלומר, על החפץ "שאינו בעולם" אין ההקדש יכול לחול, אך למרות זאת חלה חובה על הגברא, על האדם, "לקיים דברו" – מדין נדר8.
ולאחר מכן אף ממשיך הרמב"ם ואומר9: "והואיל והדבר כן, אם צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים .. זכו בהן העניים. יש גאונים שחולקין על דבר זה ואומרים שאין העניים זוכין אלא בדברים שההדיוט קונה בהם, ולפיכך לא יזכה בדבר שלא בא לעולם. ואין דעתי נוטה לדברים אלו, שאין אדם מצווה להקנות, והוא מצווה לקיים דבריו בצדקה או בהקדש, כמו שהוא מצווה לקיים נדרו".
כבר הוסבר מספר פעמים, שבכל הלכה בתורה, הרי בנוסף למשמעותה הפשוטה, יש בה גם תורה, הוראה בעבודה הרוחנית, כלשון הרמב"ם10 "עצה" בענין של "תיקון הדיעות": "רוב דיני התורה אינן אלא עצות .. לתקן הדעות וליישר כל המעשים".
הערות
- 1. "שצונו בדין מקח וממכר .. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד גו'" (פרשתנו כה, יד) – סהמ"צ להרמב"ם (מ"ע רמה). ולהעיר מהפטורת פרשתנו – "קנה לך גו'" (ירמי' לב, ז ואילך). ע"ש באורך. – וראה סהמ"צ להצ"צ מצות לדון במו"מ.
- 2. רמב"ם הל' מכירה רפכ"ב (וש"נ בנ"כ).
- 3. שם ה"ב.
- 4. שם רפכ"ג (וראה שם פכ"ב הי"ד).
- 5. שם פכ"ג ה"ב (וכן בפכ"ב שם).
- 6. שם פכ"ב הט"ו. – וראה גם רמב"ם הל' ערכין וחרמין פ"ו הל"א־לג. וכבר שקו"ט בנ"כ הרמב"ם ע"ד השינויים בין שני המקומות. ואכ"מ.
- 7. מטות ל, ג.
- 8. ראה רמב"ם כאן סוף הי"ז. הל' ערכין וחרמין שם.
- 9. כאן הט"ז־יז. וראה לקמן הערה 54.
- 10. סוף הל' תמורה.
ספר המצוות, מצוות עשה רמ״ה - הטקסט מספריא
היא שצונו בדין מקח וממכר רוצה לומר הפנים אשר בה יתקיים המכר בין המוכר והקונה. וכבר לקחו ראיה על אלה הפנים מאמרו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד וגו'. וכבר אמרו (ב"מ מ"ז:) דבר הנקנה מיד ליד כלומר משיכה. וכבר התבאר שם שמדבר תורה מעות קונות והמשיכה במטלטלין תקנת חכמים היא וכן המסירה וההגבהה. ובבאור אמרו שם כדרך שתקנו משיכה במוכרין תקנו משיכה בלקוחות. הנה התבאר לך שהיותם מצריכים המשיכה בממכרים מפני שהיא תקנה כמו שהתבאר במקומו. ואולם שאר הפנים שקונין בהם הקרקעות וזולתם כלומר שטר וחזקה הנה סמכו אותו לכתוב גם כן. וכבר התבארו משפטי דין זה רוצה לומר הפנים שיתקיים המקח בהם בכל מין ומין בפרק א' מקדושין ובפ"ד וח' וט' ממציעא וג' וד' וה' וו' וז' מבתרא. (בהר סיני, הלכות מכירה בי"א פרקים):
משנה תורה, הלכות מכירה כ״ב - הטקסט מספריא
אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע כיצד מה שתוציא שדה זו מכור לך מה שיוציא אילן זה נתון לך תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני לא קנה כלום וכן כל כיוצא בזה.
המוכר פירות דקל לחבירו יכול לחזור בו אף לאחר שבאו הפירות לעולם ואם שמט הלוקח ואכל אין מוציאין מידו וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מי שפרע.
אבל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר מקבל מי שפרע.
מי שפסק על שער שבשוק שיתן ארבע סאין בסלע אם היו שבלים הרי זה קנה לקבל מי שפרע והוא שיראה לו בגורן או שיאמר לו בשוק הריני סומך עליך אבל אם לא נראה בגורן ולא אמר לו הריני סומך עליך לא סמכה דעתו של מוכר ואינו מקבל מי שפרע שהרי הוא אומר שמא פסק עם אחר ואין צריך לחטים אלו.
דבר שאין ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם כיצד מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא קנה כלום וכן כל כיוצא בזה.
מי שהיה מורישו גוסס ונטוי למות ורצה למכור מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים בצרכי קבורה הואיל והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכור ישתהא המת ויתבזה תקנו חכמים שאם מכר ואמר מה שאירש מאבי היום מכור לך ממכרו קיים וכן צייד עני שאין לו מה שיאכל שאמר מה שתעלה מן הים מצודתי היום מכור לך ממכרו קיים משום כדי חייו.
הבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות שהרי אביו מכר דבר שלא בא עדיין לרשותו ונמצאו הנכסים ברשות האב וזה יורש אבי אביו וכן כל כיוצא בזה.
מי שנתן קרקע מתנה לחבירו ונתן לו על גבה מאה דינרין אם היו הדינרין מצויין ברשותו כיון שזכה בשדה זכה בדינרין ואם אין לו דינר אין מחייבין את הנותן ליתן לו מאה דינרין עד שיביא הזוכה ראיה שהיה לזה דינרין בעת המתנה והוא הדין לשאר מטלטלין שמקנה אדם אותם על קרקע אם אינם ברשות המוכר או הנותן לא קנה שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו.
מי שהיה לו פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו בין במכר בין במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא והרי הוא בחזקת שהוא קיים ואם כפר בו זה שהופקד אצלו אינו יכול להקנותו שזה כמי שאבד שאינו ברשותו אבל המלוה הואיל ולהוצאה ניתנה אינה בעולם ואין אדם יכול להקנותה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו ואם היתה מלוה בשטר מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שעבוד שבו.
כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם ואפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם והמזכה לעובר לא קנה ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה.
האומר לאשתו נכסי לבנים שתלדי ממני הרי אלו לא יקנו כלום שכיון שלא נתעברה בהן בשעת המתנה עדיין לא באו כדי להיות דעתו קרובה להם.
המקנה למין ממיני חיה לא הקנה כלום הקנה קצת נכסיו לבהמה או למי שלא בא לעולם וחזר ואמר לחבירו קנה כבהמה זו או כעובר זה לא קנה כלום אמר לו קנה את ובהמה זו או את ועובר זה קנה מחצה.
אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה.
כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח הזה או טעם הדבש הזה או עין הבדולח הזה וכן כל כיוצא בזה לפיכך המקנה לחבירו אכילת פירות דקל זה או דירת בית זה לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדור בו וגוף האילן לאכול פירותיו כמו שיתבאר.
דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם הרי זה חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה.
והואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים זכו בהן העניים.
יש גאונים שחולקין על דבר זה ואומרים שאין העניים זוכין אלא בדברים שהדיוט קונה בהן ולפיכך לא יזכו בדבר שלא בא לעולם ואין דעתי נוטה לדברים אלו שאין אדם מצווה להקנות והוא מצווה לקיים דבריו בצדקה או בהקדש כמו שהוא מצווה לקיים הנדר כמו שביארנו בערכין.
משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ו׳:ל״א - הטקסט מספריא
יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו ואם לא הקדיש הרי זה עובר משום בל תאחר ולא יחל דברו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה כשאר הנדרים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.