137
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אחר37: הזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים38. אך הרמב"ם אינו מתבטא בניסוח זה, או בדומה לכך, כפי שמובאים הדברים בשולחן ערוך39,
אלא בלשון של אסור – "אסור להתמהמה...". (ניסוח הדומה לדברי הגמרא – "והמקדים להציל הנפש הרי זה משובח – מופיע בדברי הרמב"ם רק בהמשך40). ואם כך, נדרש הסבר: מדוע משנה הרמב"ם מלשון הגמרא?
ז. פיקוח נפש – שמירת השבת
ויש לומר, שבשינוי זה מתכוון הרמב"ם להבהיר את ההגדרה של פיקוח נפש שדוחה שבת: הניסוח "הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים" או "הזריז הרי זה משובח", מבטא רק את המעלה שמצד המצוה של פיקוח נפש. ואילו ניסוחו של הרמב"ם – "אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה" – מבטא שזהו איסור גם מצד הלכות שבת. ועל כך אומר הרמב"ם "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם" – כי מכך לומדים זאת.
ההסבר לכך הוא: בנוסף ללימוד "וחי בהם", שאין עליו פירכה, כדלעיל, יש בגמרא41 לימודים נוספים בענין זה, ומהם42, הלימוד המובא גם43 להלכה44, של "ושמרו בני ישראל את השבת"* – "אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
בין שתי הוכחות אלו יש הבדלים, ומהם:
א) ההוכחה של "ושמרו .. חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" היא רק לגבי שבת, ואילו ההוכחה של "וחי בהם" היא גם לגבי כל המצוות. ב) לפי ההוכחה של "ושמרו" יוצא, שהסיבה היא השבת עצמה – "כדי שישמור שבתות הרבה", כדברי רש"י45: כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות
הערות
- 37. ראה ירושלמי יומא פ"ח ה"ה. וראה יומא פד, ב.
- 38. כן הובא במ"מ. ובהגהמ"י "הנשאל ה"ז מגונה והשואל ה"ז שופך דם".
- 39. או"ח סשכ"ח ס"ב. ועד"ז בשו"ע אדה"ז שם.
- 40. פ"ב הט"ז. וראה שו"ע שם סי"ג.
- 41. יומא פה, סע"א ואילך. ועד"ז במכילתא ותוספתא שם.
- 42. יומא שם, ב.
- 43. וראה שבת קנא, ב.
- 44. רמב"ם הל' ממרים פ"ב סה"ד. וראה רמב"ן (תוה"א ענין הסכנה הובא בר"ן יומא שם פ"ח ד"ה וכתוב) לענין הצלת עובר דאפילו "פחות מבן מ' יום שאין בו חיות כלל מחללין" משום "שמא ישמור שבתות הרבה", ע"ש. וכן הובא בשו"ע אדה"ז שם סו"ס שו (וש"נ. וראה קו"א שם). תניא פכ"ד שם. ועוד. וראה שאילתות שאילתא א ובהעמק שאלה שם אות ח. [וע"פ לשון הרמב"ן (ר"ן) הנ"ל (וראה מ"ש בקו"א שם), יש להעיר בדבריו בנוגע ל"ספק סכנת העובר"]. וראה גם הנסמן בהערה *46. ואכ"מ.
- *. תשא לא, טז.
- 45. יומא שם ד"ה ושמרו. וראה תוס' יוהכ"פ ושיח יצחק הביאור בדברי רש"י.
תלמוד ירושלמי יומא ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בוּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִילוּ דְבָרִים טְמֵאִים עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ. רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹכוֹ בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת שֶׁכָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת: מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם סָפֵק חַי סָפֵק מֵת סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין עָלָיו וְאִם מֵת יַנִּיחוּהוּ:
הלכה: מְנַיִין שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבֵילָה וְצִימּוּקִין שֶׁלְתְּרוּמָה. מִן הָדָא וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵילָה וּשְׁנֵי צִימּוּקִים. רִבִּי חוּנָה אָמַר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנוֹת שֶׁאָכַל דָּוִד בְּרַעֲבוֹן אֲכָלָן. רִבִּי יוֹחָנָן מַטְּתֵיהּ כֵּן וַאֲכַל מַה דְאַשְׁכַּח קֳדָמוֹי. וְקָרוּן עֲלוֹי הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. תַּנֵּי. מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֶת הַכֹּל בְּקַל. נְבִילָה וּתְרוּמָה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִתְּרוּמָה. טֵבֵל וּשְׁבִיעִית מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׁבִיעִית. חַלָּה וְעָרְלָה צְרִיכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קְשִׁיתָהּ קּוֹמֵי רִבִּי בָּא. תְּרוּמָה בָּעֲוֹן מִיתָה. וּנְבִילָה בְלֹא תַעֲשֶׂה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
סִימָנֵי כֶּלֶב שׁוֹטֶה. פִּיו (סָתוּם) [פְּתוּחָה]. רִירוֹ יוֹרֵד. אָזְנָיו סְרוּחוֹת. זְנָבוֹ נָתוּן בֵּין שְׁתֵּי יְרֵיכוֹתָיו. מְהַלֵּךְ לִצְדָּדִין. וְהַכְּלָבִים נוֹבְחִין בּוֹ. וְיֶשׁ אוֹמְרִים. אַף הוּא נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ (הוֹלֵךְ) [נִשְׁמַע].
מַה עִיסְקֵיהּ דְּהָדֵין כֶּלֶב שׁוֹטֶה. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. רוּחַ תְּזָזִית עוֹלָה עָלָיו. וְחוֹרָנָה אָמַר. אִשָּׁה עוֹשָׂה כְשָׁפִים וּבוֹדֶקֶת בּוֹ. גֶּרְמָנִי עַבְדֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא נְשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְהֶאֱכִילוֹ מֵחָצֵר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְלֹא נִתְרַפֶּא מִיָּמָיו. אַל יֹאמַר לָךְ אָדָם שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְחָיָה. שֶׁעֲקָצוֹ חֲוַורְבָּר וְחָיָה. שֶׁבְּעַטָּתוֹ פִּרְדָה וְחָיָה. וּבִלְבַד פִרְדָּה לְבָנָה.
מְנַיִין שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַיי תִּשְׁמֹרוּ. מִיעוּט. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אָמְרָה תוֹרָה. חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת. והוּא יוֹשֵׁב וּמָשַׁמֵּר שַׁבָּתוֹת הַרְבֶּה.
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁכּוּלּוֹ גוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד דָּר בְּתוֹכוֹ. וְנָפְלָה בוֹ מַפּוֹלֶת. מְפַקְּחִין עָלָיו בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁלְשָׁם. עַד אֵיכָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. עַד חוֹטְמוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד טִיבּוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. עַד חוֹטְמוֹ. בָּהוּא דַהֲוָה קַיָים. וּמָאן דְּאָמַר. עַד טִיבּוּרוֹ. בָּהוּא דַהֲוָה רָבִין.
תַּנֵּי. (הַדַּיִין מְשׁוּבָּח. וְהַנִּשְׁאַל מְעַתֵּד.) [הַזָּרִיז מְשׁוּבָּח. וְהַנִּשְׁאַל מְגוּנֶּה] וְהַשּׁוֹאֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִין. יֵעָשׂוּ דְבָרִים בַּגּוֹיִם וּבִקְטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּגְדוֹלִים בִּיִשְׂרָאֵל. מַעֲשֶׂהַ שֶׁנָּפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַירוֹ שֶׁלְיוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין. וְיָרְדוּ בְנֵי קַצְרָה שֶׁלְצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן. אָמַר. הַנִּיחוֹ לַגַּבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ. מִיַּד קָשַׁר עַלָיו הֶעָנָן וְכִיבָּהוּ. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל אֶחַד וְאֶחָד מֵהֶן סֶלַע. וּלְאִיפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִּׁים דֵּינָר. אָמְרוּ חֲכָמִים. לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד נַפְּתַּיי הֲוָה מֵגִירֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. נָפְלַת דְלֵיקָתָא בִּמִגִירוּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא נַפְּתַּיָיא בְעֵי מִטְפַּתָּהּ. וְלָא שָׁבְקֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ. בַּגְרָךְ מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ אִין. וְאִישְׁתְּזִיב כּוּלַּהּ. רִבִּי יוּדָן דִּכָפַר אִמִּי פָּרַס גּוּלְתֵּיהּ עַל גָּדִישָׁא דְנוּרָא. עָרְקָה מִינֵּיהּ.
משנה תורה, הלכות ממרים ב׳ - הטקסט מספריא
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל את דבריו אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו.
בד"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא כשאר דיני תורה אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסרן לעשות סייג אם פשט איסורן בכל [ישראל] אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים.
ויש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אע"פשהוא קטן מן הראשונים שלא יהו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה כיצד בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
בית דין שנראה להן לגזור גזירה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכין להתיישב בדבר ולידע תחלה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בהן או אם אין יכולין לעמוד ולעולם אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.
הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה.
גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפילו היה פחות מבית דין הראשון בחכמה ובמנין.
וכל בית דין שהתיר שני דברים אל ימהר להתיר דבר שלישי.
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה כיצד הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה בין בשר חיה אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן העז ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו ויבא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב חוקת שיחה א מאותו ספר יומא פד, ב
- לקוטי שיחות כרך ב תצא שיחה א מאותו ספר יומא פד, ב
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת ליל ב' אייר ה'שי"ת יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ו יומא פד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכח דין חולה בשבת יג יומא פד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכט על מי מחללין שבת א יומא פד , ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (י) יומא פד, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי י. במקום חולי יומא פד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת שם פד, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכט על מי מחללין שבת יומא פד , ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ב יומא פד, ב
- תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג יומא פד, ב