ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב

131

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ש"ביום הזה יכפר עליכם"⁴², ובלשון הרשב"א⁴³: "עיקר כפרתו של שעיר המשתלח משום תוקפו של יום הכיפורים הוא" – ולכן, אם הוא מבעט ביום הכיפורים, שהוא "תוקפו" של השעיר, הריהו במילא מנגד ומבטל את הכפרה שמצד השעיר⁴⁴.

דוקא כאשר "מאמין בכפרתו" של יום הכיפורים, ישנה כפרת השעיר והוא במילא מכפר על כל העבירות.

ח. השעיר מוחק פגמים;

יוה"כ מרומם למדריגה

הנעלית מכל פגם

הסבר ההבדל בין כפרת שעיר המשתלח וכפרת "עצמו של יום" על פי פנימיות הענינים – יש לומר:

על־ידי כל חטא נעשים שני ענינים: א) על־ידי מעשה החטא (ביחד עם התאווה שבזה) נברא "קטיגור"⁴⁵, נוצרת מציאות רע בעולם (בלשון הקבלה והחסידות: מוסיף חיות בקליפה). ב) נעשה פגם בנפש.

בכדי לבטל את הקטיגור (הנפש והגוף של ה"קליפה"⁴⁶) – את זה פועל השעיר המשתלח⁴⁷, שהוא "מכפר על כל עבירות שבתורה" (ובעבירות חמורות נדרשת עמו גם התשובה – כדי לבטל את התענוג שהיה לו בשעת עשיית העבירה, שהולידה את נפש הקליפה⁴⁶), ובדרך ממילא מתבטל גם הפגם שהוא עשה בנפשו.

אך זה ש"עצמו של יום מכפר", הוא מפני שיום הכיפורים מציב את האדם בכזו מדריגה שלגביה לא קיים כל ענין הפגמים⁴⁸.

הערות

42. ולהעיר מתו"כ פרשתנו עה"פ (טז, ל) ובקרבן אהרן שם.
43. שבועות שם ד"ה קשיא אשמעתין.
44. עפ"ז נמצא דיש חילוק בסוג מבעט בכפרת יוהכ"פ כמו שהוא בזמן הבית ובזמן הזה: בזה"ז ד"עצמו שליום הכפורים מכפר" בפ"ע הרי עצמו של יום אינו חל ופועל במילא על האדם, כ"א רק – כאשר ישנה אצלו ה"שב" לה' בכללותו עכ"פ; משא"כ בזמן הבית, שהמכפר הוא שעיר המשתלח, אלא שהוא מצד תוקפו של יוהכ"פ, והיינו שגוף ועצם הכפרה הוא לא מחמת עצמו של יום, כ"א מצד פעולת השעיר. ובזה י"ל שגם אם אין התנועה ד"שב"* - מכפר. ורק כאשר הוא מבעט בכפרתו של יום, שחושב או שאומר שאין יוהכ"פ מכפר (סניגור נעשה קטיגור), בזה דוקא הוא מבטל תוקפו של יוהכ"פ בהשעיר. ועצ"ע.
45. אבות פ"ד מי"א.
46. ראה דרמ"צ מצות וידוי ותשובה.
47. להעיר מתו"א ה, ד. מאמרי אדה"ז תק"ע (ע' קעז ואילך). ד"ה כי ביום הזה יכפר – אוה"ת יוהכ"פ (ע' א'תקסו ואילך). סה"מ תרכ"ו (ע' ש ואילך). ובכ"מ.
48. ראה מאמרי אדה"ז־פרשיות ח"א ע' קסו ואילך. אוה"ת בלק ע' א'ב ואילך. וראה ספר הליקוטים־דא"ח דהצ"צ שם.
. ומ"ש הרמב"ם גם שם שאינו מכפר "אלא על השבים המאמינים בכפרתן" – כוונתו שהגדר ד"שב" הוא (רק) מה שמאמין בכפרתו, ולא ששב לה' (משא"כ בהל' תשובה שסתם הרמב"ם "לשבין", לפי שצ"ל תשובה בכלל, ששב לה', כנ"ל בפנים).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.