118
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מבהירה התורה, שכיון שייתכן שיהודי ייכשל ח"ו בדברים בלתי רצויים שבעולם, אל לו להתייאש ח"ו, אלא עליו לדעת שישנו "אחת בשנה", אשר "יכפר עליכם לטהר אתכם".
ג. "ואל יבוא..." – מדוע
לא "אחרי מותם מיד"?
אך אין זה הסבר מספיק לכך שהתורה מעכבת את הציווי "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" עד לפרשת אחרי מות, כי אמנם יום הכפורים קשור ל"תורת בהמה חיה ועוף" ול"תורתו של אדם", אך בכל זאת הציווי "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – "שלא ימות כדרך שמתו בניו" – הוא ענין שצריך היה להזהיר עליו, לכאורה, מיד לאחר "שמתו בניו".
אף אם נאמר שהציווי "ואל יבוא..." אכן נאמר "אחרי מותם מיד"23 ורק נכתב בתורה כאן, שלא לפי סדר אמירתו24, ואין מוקדם ומאוחר בתורה25,
בכל זאת, לפי הידוע שכל פרט בתורה הוא מדוייק26, סביר לומר, שהתורה קבעה את הציווי "ואל יבוא..." רק כאן, משום שההכרח באזהרה זו עצמה27, להיפך מהתנהגות שני בני אהרן, מתעורר בעיקר לאחר הפרשיות של "תורת בהמה חיה ועוף" ו"תורתו של אדם"28,
ולא רק משום שציווי זה קשור ליום הכפורים, שהכניסה "אל הקודש" אסורה "בכל עת" ומותרת רק ביום הכפורים29 – וענין יום הכפורים צריך להופיע, כדלעיל, דוקא במקום זה בתורה.
ד. החטא – רצוא ללא שוב
ויש לומר, שההסבר לכך היא:
הערות
- 23. ל' הרמב"ן כאן – אלא שכוונתו ב"מיד" היא למחרתו (כנ"ל הערה 5. ולהעיר מתוס' שבהערה 14), אבל בגיטין שם מפורש שנאמרה באותו היום. וראה הערה 11.
- 24. ראה רמב"ן כאן. וראה הערה 29.
- 25. פסחים ו, ב. ובכ"מ. פרש"י (בראשית ו, ג. וישלח לה, כט. שמות ד, כ. ועוד).
- 26. שלכן יש טעם בכ"מ שנאמר בתורה באופן שאין מוקדם ומאוחר (ראה של"ה חלק תושבע"פ (תב, ב). ועוד).
- 27. ולהעיר, דזה שפרשת אחרי מות נאמרה ביום שמיני למילואים הי' (לא מצד ענין יום הכפורים, כ"א) רק בשביל האזהרה ד"אל יבוא בכל עת גו'" (ראה פרש"י גיטין שם ד"ה ופרשת אחרי מות).
- 28. משא"כ לפי' הרמב"ן (ד"הקדים הכתוב האזהרות שהזהיר את ישראל שלא ימותו .. בטמאם את משכני .. ואח"כ כתב אזהרת היחיד". ועד"ז הוא בראב"ע ריש פרשתנו. וראה פתיחת הרמב"ן לספר ויקרא ושם שמיני יא, א) – בנוגע הקשר תוכני בין ר"פ אחרי לפרשיות שלפנ"ז.
- 29. פרש"י פרשתנו טז, ג. וראה פרש"י שם, ב (ומדרשו). וראה מפרשי רש"י.
רש"י על בראשית ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לא ידון רוחי באדם. לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם
לעלם. לְאֹרֶךְ יָמִים; הִנֵּה רוּחִי נָדוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם, לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר לְאֹרֶךְ יָמִים:
בשגם הוא בשר. כְּמוֹ בְּשֶׁגַּם, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל שֶׁגַּם זֹאת בוֹ, שֶׁהוּא בָשָׂר וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִכְנָע לְפָנַי, וּמָה אִם יִהְיֶה אֵשׁ אוֹ דָּבָר קָשֶׁה? כַּיּוֹצֵא בוֹ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה (שופטים ה') כְּמוֹ שֶׁקַּמְתִּי וְכֵן שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי (שם ו') כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אַף בְּשַׁגַּם כְמוֹ בְשֶׁגַּם;
והיו ימיו וגו'. עַד ק"ך שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל. וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁנּוֹלַד יֶפֶת עַד הַמַּבּוּל אֵינוֹ אֶלָא מֵאָה שָׁנָה, אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (פסחים ו') – כְּבָר הָיְתָה הַגְּזֵרָה גְּזוּרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁהוֹלִיד נֹחַ תּוֹלָדוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים בְּלֹא יָדוֹן, אֲבָל זֶה הוּא צִחְצוּחַ פְּשׁוּטוֹ:
לא ידון רוחי באדם MY SPIRIT SHALL NOT STRIVE AGAINST MAN — My Spirit shall not be in a state of discontent and shall not strive with Myself because of man.
לעולם ALWAYS — for a long time. Behold, My Spirit has been contending within Me whether to destroy or whether to show mercy: such contending (deliberation) shall not be forever — meaning, for a long time.
בשגם הוא בשר FOR THAT HE ALSO IS FLESH — This is the same as בְּשָׁגַּם — that is to say: because this quality is also in him viz., that he is only flesh, and yet he does not humble himself before Me; what would he do if he were of fire or of some other resisting matter! Similarly we find שַׁ for שָׁ, (Judges 5:7) עד שַׁקמתי דבורה “Until I Deborah arose”, where it is the same as שָׁקמתי; so also (Judges 6:17) שַׁאתה מדבר עמי “that it is thou who talkest with me”, where it is the same as שָׁאתה — so also here.
והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. — For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no “earlier” or “later” in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.
רש"י על ויקרא ט״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
בזאת. גִּימַטְרִיָּא שֶׁלּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר, רֶמֶז לְבַיִת רִאשׁוֹן (ויקרא רבה כ"א):
בזאת יבא אהרן וגומר. וְאַף זוֹ לֹא בְכָל עֵת, כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" (שם):
בזאת WITH THIS [SHALL AARON COME] — The numerical value of this word is 410, being an allusion to the 410 years during which the First Temple existed (cf. Leviticus Rabbah 21 9).
'בזאת יבא אהרן וגו WITH THIS SHALL AARON COME [INTO THE HOLY PLACE] etc. — And this, also, shall not be at any time he pleases, but on the day of Atonement, as it is explicitly stated at the end of this section (vv. 29—34). “In the seventh month on the tenth day of the month [ye shall fast … And the priest … shall make expiation]".
רש"י על ויקרא ט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו:
ולא ימות. שֶׁאִם בָּא הוּא מֵת (ספרא):
כי בענן אראה. כִּי תָמִיד אֲנִי נִרְאֶה שָׁם עִם עַמּוּד עֲנָנִי, וּלְפִי שֶׁגִּלּוּי שְׁכִינָתִי שָׁם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל לָבֹא, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: לֹא יָבֹא כִּי אִם בַּעֲנַן הַקְּטֹרֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא נ"ג):
יבא ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES, SPEAK UNTO AARON THY BROTHER THAT HE COME NOT [AT ALL TIMES INTO THE HOLY PLACE]! THAT HE DIE NOT as his sons have died (Sifra, Acharei Mot, Section 1 4).
ולא ימות THAT HE DIE NOT — for if he comes into the Holy of Holies at any time other than Yom-Kippur he will die (Sifra, Acharei Mot, Section 1 4).
כי בענן אראה means, for I constantly show Myself there with My pillar of cloud, and because the revelation of My Shechinah takes place there he should take care not to make it his habit to come there. This is the literal meaning of the verse. The Halachic explanation is: He shall not come into the Holy of Holies except with (i.e. on the occasion when he is going to raise) a cloud of incense on the Day of Atonement (Yoma 53a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.