115
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תכלית62 הנגעים היא מלכתחילה למען הטהרה ולצורך ההתעלות הנגרמת על ידי כך, כדלעיל בסעיף ג'.
זהו ההסבר לכך שדוקא לגבי נגעי בתים נאמר "ונתתי נגע...", ורק בהם ניכר בגלוי שהם ניתנים מלכתחילה לטובתם של בני ישראל, כי ביתו של האדם, שהוא בבחינת "מקיף רחוק", שאינו בדיוק לפי גובהו ומדותיו של הדר בו, קשור לבחינת ה"יחידה" שבנפש63, מטמוניות שבנפש, ואמרו חז"ל שכל אדם שאין לו קרקע לבנות עליה בית אינו אדם64, דרגה הנעלית לחלוטין ממגבלות הגוף,
[דרגות הנשמה המאירות באדם, או הדרגה הקשורה ללבושי האדם, שהיא "מקיף קרוב", תלויות במדות ובמגבלות הגוף. ולא כן בית, שהוא "מקיף רחוק", אשר קשור לדרגת ה"יחידה" שמעל למדות ולמגבלות הגוף],
ומצד היחידה שבנפש – יחידה לייחדך – מורגשים הענינים כפי שהם מלמעלה65.
ולכן, בנגעי בתים: א) אין הפרדה בין דיני טומאת נגעי הבית לבין סדר טהרת הבית. ב) כל פרשת נגעי בתים אינה מופיעה בהמשך לדיני טומאת נגעי אדם ובגדים (בסוף פרשת תזריע), אלא בהמשך ל"תורת המצורע ביום טהרתו",
כי בנגעי בתים גלוי, כיצד כל הנגעים הם רק למען ההתעלות הנגרמת על ידי טהרתם.
וכשם שקיים ענין זה לגבי נגעי בתים כפשוטם, כך הוא גם לגבי משמעותם הרוחנית – גלות וחורבן הבית וכדומה66 – שתכליתם מלכתחילה67 היא למען ה"טהרה", כדי לגלות את מטמוניות בנין בית המקדש68 השלישי, אשר דוקא לגביו נאמר "ה' כוננו ידיך"69, מעל למגבלות
הערות
- 62. להעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 66 ואילך ובהערות שם.
- 63. ראה אמרי בינה שער הק"ש פמ"ג. תו"ח בשלח רנד, סע"ב ואילך. ועוד.
- 64. הובא בהמשך תרס"ו ע' תקכ ועוד. וראה יבמות סג, רע"א ותוד"ה שאין שם.
- 65. שלכן רק התשובה שמצד עצם הנפש – יחידה, פועלת שזדונות נעשו כזכיות (ראה לעיל ס"ו והערה 58) – כי מצד יחידה נרגש איך שהירידה היא בשביל העלי' כו'.
- 66. ויק"ר פי"ז, ז.
- 67. ראה בארוכה לקו"ש חכ"ב ע' 197 ואילך ובהערות שם (בפי' דברי הויק"ר הנ"ל).
- 68. ראה ויק"ר שם.
- 69. בשלח טו, יז ובפרש"י שם. זח"ג רכא, א.
- . ובפשטות זוהי כוונת רש"י (ביומא שם) "נעקר עונו מתחלתו" – שנעקר העון מן האדם. משא"כ הענין דזדונות נעשו כזכיות שהו"ע בהחפצא, כנ"ל בפנים. הזמן – במהרה בימינו ממש. (משיחות ש"פ מצורע תשמ"א, מוצאי ש"פ וילך (ו' תשרי) תשל"ט)
ויקרא רבה י״ז:ז׳ - הטקסט מספריא
בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כד, כא): הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְכֶם. (ויקרא יד, לה): וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (חגי א, ט): יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב. (ויקרא יד, לה): וְהִגִּיד לַכֹּהֵן, זֶה יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה א, א): מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת. (ויקרא יד, לה): כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, זוֹ טִינֹפֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה צַלְמוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ח, ה): וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה, מַהוּ בַּבִּיאָה, אָמַר רַבִּי אַחָא בִּיָּה בִּיָּה תּוֹתָבָא מְפַנֵּי לְמָרֵי דְבֵיתֵיהּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּתִיב (ישעיה כח, כ): כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ, אֵין הַמִּטָּה יְכוֹלָה לְקַבֵּל אִשָּׁה וּבַעְלָהּ וְרֵעָהּ כְּאַחַת, אֶלָּא (ישעיה כח, כ): וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵס, עֲשִׂיתֶם צָרָה גְדוֹלָה לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּס מֵי הַיָּם. (ויקרא יד, לו): וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת (מלכים א יד, כו): וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה', (ויקרא יד, מה): וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת, (עזרא ה, יב): וּבַיְתָא דְנָה סַתְרֵהּ, (ויקרא יד, מה): וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ [לעיר] [למחנה], (עזרא ה, יב): וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל, יָכוֹל לְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יד, מב): וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, מב): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

