85
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
[וזוהי שאלה הדורשת תירוץ בפשוטו של מקרא, ונשאלת אכן על־ידי כמה וכמה ממפרשי התורה. ויתירה מזו: מוצאים בפירוש רש"י לעיל, אודות קרבן עולה שבו נאמר36 "ונרצה לו לכפר עליו" – ורש"י מפרש ומבהיר: "על מה הוא מרצה לו כו' על עשה ועל לאו כו'"].
ופשוט, שאי אפשר לומר שרש"י סומך על הביאור בגמרא37, שזהו משום ש"בשעה שכורעת (האשה) ללדת קופצת ונשבעת כו'". ובפרט שהוא אפילו לא מרמזו!
חייבים איפוא לומר, שה'בן חמש למקרא' מבין זאת מעצמו, לפי פשוטו של מקרא שהוא כבר למד, כדלקמן.
ו. בכל לידה יש מהעונש על חטא עץ הדעת ומכאן הצורך בכפרה
כאשר לומדים את פרשת היולדת, "אשה כי תזריע וילדה... וטמאה... כימי נדת דוותה"38 – הדבר מזכיר מיד את הצירוף של אשה לידה וצער, הבא כעונש על חטא, בפרשת בראשית, שם הקדוש־ברוך־הוא אמר לחוה לאחר שחטאה בעץ הדעת: "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים"39. כל לידה (הבאה כתוצאה מהריון "ותהר ותלד") – היא באופן של (עצבונך והרונך "צער העיבור"40) "בעצב תלדי בנים" "צער הלידה"40 – שיש בה חלק מהעונש על חטא עץ הדעת.
ועל פי זה מובן טעם הטומאה – של
הערות
- 36. ויקרא א, ד.
- 37. נדה לא, ב (הובא בכמה מפרשי התורה כאן).
- 38. ל' מדוה וחולי (פרש"י).
- 39. בראשית ג, טז. וראה בחיי פרשתנו עה"פ כלי יקר ריש פרשתנו. ועוד.
- 40. לשון רש"י בראשית שם.
- . אבל להעיר מפרש"י לעיל (וישלח לב, כא): ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן. – ולהעיר ג"כ שהקדמת רש"י שם היא "ונראה בעיני" ולא ודאות גמורה.
- . בבעה"ת שם מביא: וכן וכפר על המטהר דמצורע וכן וכפר על הבית דנגעים וכן וכפר עליו דגבי זב דבכל אלו לאו כפרה ממש כו'". אבל: בנוגע לזב וזבה שנאמר (מצורע טו, טו. ל) "וכפר עליו... מזובו... וכפר עלי'... מזוב טומאתה" (ולא – "וכפר... וטהר" וכיו"ב, כמו כאן) – יש לומר שגם לפרש"י הוא קנוח והעברת הטומאה (ואף שענין הטהרה כבר נזכר בפסוקים לפנ"ז (טו, יג. כח) – הרי בפסוקים אלו מוסיף "וכפר לפני ה' מזובו .. לפני ה' מזוב טומאתה"). ובנוגע לנגעים (נגעי אדם ונגעי בתים) שנאמר (שם, יד, כ. נג) "וכפר .. וטהר" – הרי מפורש בפרש"י (ר"פ מצורע יד, ד) שנגעים באים על חטא – לשון הרע וגסות הרוח (ובפשטות גם נגעי בתים בכלל זה. ואי"ז סותר מה שפרש"י (יד, לד) "בשורה הוא להם", כמשנ"ת לקמן ע' 107 ואילך ובהערות שם).
רש"י על בראשית ל״ב:כ״א - הטקסט מספריא
אכפרה פניו. אֲבַטֵּל רָגְזוֹ; וְכֵן וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישעיהו כ"ח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מ"ז). וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל עָוֹן וְחֵטְא וְאֵצֶל פָּנִים כֻּלָּן לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, וְהַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד וְכַפֵּר יְדֵיהּ, בָּעֵי לְכַפּוּרֵי יְדֵי בְּהַהוּא גַבְרָא, וְגַם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים שֶׁל קֹדֶשׁ כְּפוֹרֵי זָהָב (עזרא א'), עַל שֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מְקַנֵּחַ יָדָיו בָּהֶן בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק:
אכפרה פניו I WILL APPEASE HIM — I will remove his anger. Similarly, (Isaiah 28:18) "and your covenant with death shall be annulled (וכפר)”; (Isaiah 47:11) “Thou shalt not be able to put it away (וכפרה”. I am of the opinion that wherever the verb כפר is used in association with iniquity and sin and in association with anger (פנים), it always signifies wiping away, removing. It is an Aramaic expression occurring frequently in the Talmud: “He wiped his hand off (כפר ידיה)”, and (Gittin 56a) ‘‘he wants to wipe (לכפורי) his hands off on this man” (i.e. he desires to put the responsibility upon me). In Biblical Hebrew, also, the bowls of the Sanctuary are called, (Ezra 1:10) "כפורי of gold” — and they are so called because the priest wiped his hands on them — on the rim of the bowl (Zevachim 93b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.