421
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ה
ט"ו בשבט
.. . ולסיים מענינא דיומא: בט"ו בשבט ר"ה לאילנות. והנה לרמב"ם (ריש הלי מע"ש) משמע שהוא מה"ת, ודלא כרש"י על הרי"ף במשנה ר"ה שם. ואף דמקרא לא ידעינן אלא שהוא לאחר ר*ה לשנים (תוד"ה ופירות ר"ה י, א), י"ל קביעות זמן זה דוקא על שני אופנים: שהוא בכלל שאר שיעורין שהן הלל*מ לרוב המכריע של הפוסקים, או שהתורה מסרה לחכמים לקבוע זמן ר"ה לאילנות ובקביעותם נעשה מה"ת.
וכמו שמצינו כעין זה, לכמה דעות, בענין מסחר בדבר האסור, ענויי יוהכ"פ, מלאכה בחוה"מ, איסור ובחוקותיהם לא תלכו, טפול בבכור.
ומדהושוו במשנה כל ארבעה ר"ה להדדי, משמע לכאורה כאופן הא'. אבל מדשקו*ט בש"ס בקביעות ר"ה זה בסברות, וכדאמר הלך אחר רוב שנים, דהלי משמע שנותן טעם ולא סימן, נראה יותר שהוא כאופן השני, היינו שהתורה מסרה לחכמים לקבוע זמן ר"ה לאילנות שיחנטו פירות שנה חדשה, כי הטבע מסכים לתורה* וכדרז"ל בירוש' כתובות פ'א ה"ב ע"פ ל[א]ל גומר עלי. ולא באתי אלא להעיר.
ויש להאריך ע"ד הדרוש, כי האדם (לעתים, הוא רק) עץ השדה, וחכמים בכח התורה יכולים לקבוע ולפעול בו זמן שיחנוט פירות (דא מצוות) שנה חדשה (חדשו
מעשיכם), ובלבד שיהי' אחרי ר"ה לאדם באשר הוא אדם. ואכמ"ל... (ממכחב ראש השנה לאילנות, תש"ח)
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.