231

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וכמה נפשו של יהודי שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"24].

אין מקום לפי ההיגיון, שפעולה של נתינת ממון גשמי תשפיע מעצם משמעותה ומהותה ותביא ל"כופר נפשו" של "חלק אלקה ממעל ממש" – שיא הרוממות25!

אמנם, ככל המצוות גם מצוה זו נעשית "אש", רוחניות – הרי אין זה שינוי הקשור למטבע הגשמית עצמה26, כי ה"אש" נובעת מצד ה"מצוה" והרוחניות שבכך, אך המטבע עצמה נשארת מטבע גשמית. יוצא מכך, שפעולת המצוה, נתינת המטבע, עצמה אין לה שום יחס ואפשרות להביא לתוצאה של "כופר נפשו".

ד. המטבע עצמה "של אש"

וזו היתה תמיהתו של משה רבינו:

מצד שכלו של משה – Uכל¥ ¤ התורה – נקבע, שה"שכר" של "כופר נפשו" על נתינת מחצית השקל היא כ"חוקה". לפי ההיגיון זהו דבר תמוה ויש מקום להרהר וכו', אך כיון שזהו רצונו של הקדוש־ברוך־הוא, "חוקה חקקתי" – הרי "אין לך רשות להרהר בהן"27.

אך מצד שני: מכך שהקדוש־ברוך־הוא לא הגדיר ולא קרא למצות מחצית השקל חוקה, הרי בודאי יש לכך הסבר28. ומשום כך "תמה (משה) .. מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו": כיצד ייתכן הסבר שכלי לכך שנתינת מטבע גשמית, מחצית השקל, היא פעולה שיכולה להביא לתוצאה של "כופר נפשו".

על כך השיב לו הקדוש־ברוך־הוא בהראותו לו "מטבע של אש .. ואמר לו זה יתנו". הקדוש־ברוך־הוא הראה לו שכאשר יהודי נותן מחצית השקל נעשית המטבע עצמה ל"מטבע של אש", ולא רק מצד הרוחניות של ה"מצוה" שבה, וממילא מובן גם באופן שכלי הקשר בין משמעות נתינת מחצית השקל לבין ה"שכר" של "כופר נפשו".

ואילו במצות הצדקה, אין מביאה לכך המטבע, אלא כדברי חז"ל29, שהם סברה פשוטה: אתה החיית את נפש העני ובני ביתו, ולכן שכרו הוא נפשו ונפש בני ביתו, מדה כנגד מדה.

אך ממחצית השקל עשו את האדנים

הערות

  1. 24. תניא רפ"ב (ע"פ איוב לא, ב).
  2. 25. ובפרט ע"פ הפי' ד"כופר נפשו" בכתבי האריז"ל (טעהמ"צ פרשתנו. ס' הליקוטים שם) – וראה לקוטי לוי"צ על פסוקי תנ"ך ס"ע נב.
  3. 26. להעיר מהא דכו"כ סוגי קדושה אינם משנים חומר הדבר, כ"א רק צורתו (ס"ת וכו' – ראה מפענח צפונות פ"א ס"ה וש"נ).
  4. 27. יומא סז, ב (וראה פרש"י שם ד"ה שמא). וראה פרש"י ר"פ חוקת. רמב"ם הל' מעילה בסופן.
  5. 28. ובפרט שבמחצה"ש "כופר נפשו" הוא לא רק שכר המצוה, כ"א גם סיבת וטעם המצוה (היפך ענין חוקה).
  6. 29. תנחומא משפטים טו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.