229

הענינים דלמעלה הם של אש.

ואם נאמר, שללא ההדגשה "מטבע של אש" ניתן היה לחשוב שהקדוש־ברוך־הוא הראה מטבע כפשוטה, מטבע של כסף, כמו "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר"¹⁰, שהראו לו את התבנית של משכן גשמי¹¹ על פי פשוטו של מקרא – נדרש הסבר מצד שני: במה שונה מחצית השקל, שיש צורך להראות דוקא "מטבע של אש"?

(ב) ועיקר: מהו המענה על תמיהתו של משה רבינו, כיצד יכולה נתינת מחצית השקל להיות כופר נפש, על ידי שהקדוש־ברוך־הוא הראהו מטבע של אש"?

ב. "מטבע של אש"

לכאורה ניתן היה לומר, ששתי שאלות אלו לגבי תשובת הקדוש־ברוך־הוא מתורצות זו בזו:

התשובה לתמיהה כיצד יכולה נתינת מחצית השקל להיות "כופר נפשו" היא – הראהו הקדוש־ברוך־הוא "מטבע של אש: כאשר יהודי מקיים מצוה (כה דברי כאש¹²) באמצעות מטבע גשמית, ועל־אחת־כמה־וכמה כאשר הוא מקיים את המצוה בחיות ובהתלהבות, ב"אש" שבנפשו¹³ – הרי זו "אש", ונתינה זו יכולה להיות "כופר נפשו".

אך לפי זה מתחזקת יותר השאלה הראשונה שלעיל – מה היתה תמיהתו של משה רבינו מלכתחלה: הסבר זה, שעל ידי קיום מצוה נוצר ענין של "אש" הוא (א) הסבר נפוץ אצל כל דרשן, (ב) הסבר המתאים לכל המצוות, שעל ידי קיום מצוה יוצרים בדבר המצוה ענין של "אש" רוחנית¹⁴. ומה היתה תמיהתו של משה רבינו, ודוקא בענין של מחצית השקל?

זאת ועוד: אם משום כך, די היה שהקדוש־ברוך־הוא יאמר למשה שבאמצעות המצות תהפוך המטבע לענין של "אש", ואדרבה, צריך היה דוקא לומר זאת, כי באופן זה היתה נתינת כל התורה ומצוותיה למשה! ומדוע צריך היה הקדוש־ברוך־הוא להוציא זאת מן הכלל ולהראות "מטבע של אש" ולומר "זה יתנו"?

כיון שדוקא בענין זה נדרשה פעולה מיוחדת מאת הקדוש־ברוך־הוא להראות "מטבע של אש" ולומר "זה יתנו", הכרחי לומר, שבמחצית השקל יש ענין מיוחד שאיננו בכל המצוות האחרות.

ג. שכר מצוה – תוצאה או רצון ה' בלבד

יש לומר, שתמצית ההסבר לכך היא: