183

פירוש בעלי התוספות⁷, על הטעם לכך ש"משוקדים – אין לו הכרע", שהספק הוא "משום דאיכא אתנחתא בגביעים (=יש טעם מטעמי המקרא המכונה "אתנחתא" במלה "גביעים" אשר בפסוק) ובמנורה ארבעה גביעים, ומשמעו משוקדים כפתוריה ופרחיה, וקרא אחרינא מוכחא (=ואילו מפסוק אחר מובן) דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים (=שהמלה משוקדים אמורה רק לגבי הגביעים) דכתיב שלשה גביעים משוקדים, ולהכי (=ולכן) אין לו הכרע". כלומר, הענין ש"אין לו הכרע" נובע מן הסתירה בין שני הפסוקים – מן הפסוק של ששת הקנים מוכח ש"משוקדים לא קאי אלא אגביעים", ואילו הפסוק "ובמנורה ארבעה גביעים", אשר "איכא אתנחתא בגביעים", הרי "משמעו משוקדים כפתוריה ופרחיה".

וכיון שכך – "עבדינן לכולהו (=עושים את כל) דקני המנורה נמי משוקדים .. דמאי שנא (=כי במה שונה) מנורה גופא מקני מנורה .. אי כולהו גביעים כפתורים ופרחים דמנורה בעו (=צריכים להיות) משוקדים, משום דאין הכרע ההיכא קאי, הכי נמי (=כך גם) כולהו דקנים בעו משוקדים".

אך פירוש זה אינו מובן, לכאורה:

לפי דברי המבי"ט יוצא, שמפני הסברה "מאי שנא מנורה גופא מקני מנורה" יש ספק ("אין לו הכרע") לגבי שני הפסוקים⁸,

כדבריו, שאם נאמר ש"משוקדים דמנורה לא קאי אלא אכפתוריה ופרחיה" צריך היה לומר שגם בפסוק "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח" יש לדחוק ולהסביר ש"קאי משוקדים אסיפי דקרא דכפתור ופרח",

ולפיכך, לפי הביאור שמביא בעל "כסף משנה" (מדברי המהרי"ק) "מספיקא עבדינן כולהו משוקדים" – יש לעשות את "הכל משוקדים", הן את המנורה עצמה והן את ששת הקנים, כי הספק הוא בשני הפסוקים, כדלעיל.

אך דחוק ביותר לפרש כך, כי⁹: א) כיצד ייתכן לומר, שמשום המחשבה "מאי שנא..." יפקיעו את המשמעות הפשוטה של הפסוק "שלשה גביעים..."¹⁰?! ב) במספר מקומות –