82
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אין הדבר פותר את השאלה לגבי הפרט השני, של היות האימורין מונחים על גבי המזבח, כי ה"שפוד" אינו סוג של מזבח39, שמתאים להשתמש לגביו במושג "הנחה".
ולכן מוסיף אביי ואומר "ועוד הא תנא... ג' מזבחות... ותו מידי אחרינא לא הוה", ויש לומר, שכוונתו היא: בעניננו, בפסח מצרים, לא היה צורך ביותר משלשה מזבחות אלו, כי ב"ג' מזבחות להזאת הדם" אלו כבר התקיים הענין של "מזבח" בשלמות, כי זריקת הדם על מזבחות אלו נעשתה באופן של "והגעתם", בדומה ל"אימורין דהקטרה שלהם היא המצוה". ויוצא מכך, שהקטרת אימורין על גבי מזבח, והיותם מונחים על גבי המזבח, התבצעה בפסח מצרים על ידי הדם40.
ז. קרבן פסח קשור להולדת עם ישראל
ההסבר לכך, שבפסח מצרים נדרש חידוש זה, שההקרבה לא תהיה רק כהקרבה בבמה, שבה חשובה בעיקר פעולת הגברא, אלא שיחול עליו דין כמזבח מצד ה"חפצא", עד כדי כך שיחולו דינים מיוחדים על הבית שבו מקריבים, הוא:
ידוע, שיציאת מצרים היא "לידת" עם ישראל41. מכך מובן, שמצות קרבן הפסח, אשר קיימו ישראל בסמוך ליציאתם ממצרים, קשורה להולדת עם ישראל.
[ויש לומר, שזהו אחד ההסברים42 לכך שדוקא בקרבן פסח יש חידוש מיוחד של פסח שני, שגם מי שהפסיד את הקרבת קרבן הפסח בזמנו יכול להשלימו, להיפך מן הכלל של "עבר זמנו בטל קרבנו"43 – כי, כיון שהדבר קשור להולדת עם ישראל, לעצם מהותו של היהודי, לכן בענין זה "אין דבר אבוד"44].
וכיון שקרבן פסח קשור ל"לידה" ולקיום של ישראל כעם ה', לכן מודגשת בקרבן זה התכלית וההשפעה של עם ישראל עלי אדמות.
ח. הפיכת הבית ל"מקדש מעט" – תכלית הבריאה
ההסבר לכך הוא:
ידועים דברי המדרש45 על כוונת
הערות
- 39. כדמוכח במאירי שם.
- 40. ולהעיר ממכילתא דרשב"י (ומדרש הגדול) פרשתנו יב, כב: שירי הדם הי' שופך על יסוד האסקופה. וראה תו"ש שם (אות תמב).
- 41. ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם.
- 42. ראה בארוכה בזה – לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 120. ועוד.
- 43. ראה ברכות כו, סע"א (כגי' התוס' שם ד"ה טעה). ספרי (ורש"י) פינחס כח, א. יד. ועוד.
- 44. פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר – היום יום י"ד אייר. נת' ע"ד הנגלה בלקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 138 ואילך.
- 45. תנחומא נשא טז. ועוד. לא נאמר אלא בתוכם", מובן, שזוהי
מדרש תנחומא, נשא ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.