73
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
– על כך אומר אדמו"ר הזקן, ש"אף־על־פי שלא נמנה עליו" מותר להאכיל את הקטן לצורך חינוך33.
ולפי כל זה, שבה ומתעוררת הקושיה – כיצד מתאים פסקו של אדמו"ר הזקן לפסק הרמב"ם?
ז. פעולת הקטן פוטרת אותו "בזמן שנתחייב"
ויש לומר, שההסבר לכך הוא, לפי הכלל שמסיק הגאון הרוגוטשובי34 מפסקו של הרמב"ם, ש"גם35 פטור (פעולת מצוה הנעשית בשעת הפטור), כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב".
והוא מביא לכך מספר דוגמאות, ומהן:
א) מדברי בעל הלכות גדולות36 מובן, שלפי הדעה, שקטן מוליד, הרי הוא יוצא ידי חובת מצות פרו ורבו על ידי הבנים שנולדו בקטנותו37.
ב) גוי אשר מל לשם מצוה, למרות שלא עשה זאת לשם גירות, הרי "אם נתגייר אחר כך אין צריך להטיף דם ברית"38.
ג) את מצות ידיעת התורה אפשר לקיים על ידי דברי תורה שלמד האדם בקטנותו, כי "על ידי לימוד .. יהיה לו ידיעה בגדלות"39.
מדוגמאות אלו מובן, שדעתו של הרגוטשובי מבארת את פסק הרמב"ם שהובא לעיל באופן שונה40. כלומר: דבריו "דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב", אינם אמורים רק לגבי מצוות שהתורה כוללת גם את הקטן במפורש בעשיית המצוה41, (אלא שהוא – "פטור" – אינו חייב בכך)
– בדומה להסבר הקודם של הרוגוטשובי, שקטן שייך לעשיית הפסח מן התורה, והוא יכול להיות מנוי על קרבן פסח כאחד מבני החבורה, אך
הערות
- 33. והטעם י"ל בכמה אופנים ומהם: א) מכיון שהמינוי נעשה ע"י האב, לא שייך בזה "שמא יסרך בכך". ב) מכיון דגם אם מנאו אביו לא נעשה מנוי (מה"ת) על הפסח (מכיון שאין לו דעת) אי"צ לחנכו במינוי. ועוד.
- 34. הל' תרומות שם. וראה גם צפע"נ הל' מילה פ"ג סה"ז. שו"ת צפע"נ הנ"ל ס"ח וסי' יו"ד. וראה צפע"נ הל' נזירות פ"ב הי"ט (כ, א).
- 35. ל' הצפע"נ הל' תרומות שם (מג, סע"ג).
- 36. הל' כתובות.
- 37. צפע"נ הל' מילה שם. שו"ת צפע"נ שם ס"י. – ומביא שם (וראה גם בשו"ת שם ס"ח סוסק"א) הפלוגתא ביבמות (סב, א) בגר אם מקיים פו"ר בבנים שנולדו לו בגיותו. אבל ראה טורי אבן לר"ה (כח, א) דבזה אפ"ל כי ב"נ ישנם ב"שבת". וראה מנ"ח מצוה שו.
- 38. צפע"נ הל' מילה שם ה"ז (ע"ש שמפרש כן ל' הרמב"ם שם).
- 39. שו"ת צפע"נ שם ס"י.
- 40. עוד ביאור בשו"ת צפע"נ שם ס"י, דהרמב"ם איירי בגדול שלא הביא ב' שערות שאז נעשה גדול למפרע. ע"ש. וצע"ג, כי דוחק הכי גדול לפרש דמ"ש הרמב"ם קטן סתם איירי בכה"ג דוקא.
- 41. ראה לשונו בהל' נזירות שם "כיון דאיתי' במקצת" (וכן בנדו"ד (ק"פ) כותב שם: אע"ג דאז לא הוי חיוב .. כיון דמ"מ יש בו מצוה).
משנה תורה, הלכות מילה ג׳ - הטקסט מספריא
המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אם מל בן חבירו ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן.
ואם היו שם עומדין אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
ואח"כ מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה יי' כורת הברית ואבי הבן מברך שהחיינו.
המל את הגרים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
המל את עבדו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ואם מל עבד של אחרים מברך על מילת העבדים והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו.
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי.
עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו.
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו ואתנה בריתי ביני וביניך אני הנה בריתי אתך והקימתי את בריתי ביני וביניך לברית עולם ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו והיה לאות ברית והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ואת בריתי אקים את יצחק:בריך רחמנא דסייען.
משנה תורה, הלכות נזירות ב׳:י״ט - הטקסט מספריא
עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מרבו הרי זה אסור לשתות יין כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו נזר והשלים נזירותו וגלח ולא ידעו רבו ואח"כ יצא לחירות הרי זה יצא ידי נדרו אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו נטמא ואחר כך יצא לחירות מונה משעה שנטמא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.